לחם שמים על משנה בבא מציעא · פרק 7 · משנה 1

אינו רשאי לכופן. אע"ג דטפי להו. דאמרי ליה האי דטפת לן. אדעתא דעבדינן לך עבידתא שפירתא והכי עבדינן כ"ה בש"ע (סשל"ב) ולשון תי"ט מגומגם.

ומיהו עד שלא יתחילו במלאכה. יכול להתנות עליהם. כמו שירצה. כדמסיק בסיפא.

ומשמע לי דקאי אכולהו בבי דרישא. והיינו בששכרן סתם. אבל כשהתנה בפירוש. וחזר בו. אע"פ שדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה. תרעומת מיהו אית להו עליה.

וא"ל להשכים ולהעריב. אומר ר"י כששכרן סתמא תו'. ומשנה יתירא היא. צריכא למימר. בתמיהא. והכי מוכח נמי בהדיא. מדאוקימנן לה דטפי אאגרייהו. וס"ד דמצי אמר כו' אדעתא דמקדמיתו כו'. ואי דאתני להדיא. היכי מצו אינהו אמרי. אדעתא דעבידתא שפירתא טפת. ואי איתא דצריך לפרושי כה"ג לדיוקא. היינו. דכי שכרן אדעתא דהכי. אפילו גרע להו מאגרייהו. יכול לכופן. ואפ"ה נמי מילתא דפשיטא היא. כל תנאי שבממון קיים.

אינו רשאי לכופן. אע"ג דטפי להו. איבעי ליה לפרושי. דברים שבלב אינן דברים. וזהו שרמז בתי"ט בציונו ערפ"ט.

שהם בני אי"ו ז"ל תי"ט. אע"ג דמאברהם לחוד דייק. אצטריך למימר נמי יצחק ויעקב. משום דא"כ אפילו פועלים שהם מזרע ישמעאל ועשו נמי. וכרמ"ז ל"נ לי. דהא סתם בן אברהם. משמע שפיר ישראל דווקא. וכדתנן פ"ג דנדרים. שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל. ומותר בגוים ע"כ. לא דק. דדווקא לישנא לזרע. משמע ישראל. ולא ישמעאל ובני קטורה. משום דמקרא נפיק. דבהדיא קא"ל קב"ה כי ביצחק יקרא לך זרע. אבל מלשון בנים. לא נתמעטו. שאפי' המגדל בני א"א נקראים בניו.