משנת ארץ ישראל על משנה חלה · פרק 1 · משנה 5

עיסה שתחילתה סיפגנים וסופה סיפגנים – בכל יתר כתבי היד ובדפוסים משפט נוסף: "פטורה מן החלה תחילתה עיסה תחילה עיסה וסופה ספגנין תחילתה סיפגנים וסופה עיסה חייבת בחלה" – אם כן, אם העיסה נועדה להיות חלה רגילה בשלב כלשהו (בתחילה או בסוף) היא חייבת בחלה, רק עיסה שתוכננה להיות סופגנים וסופה סופגנים פטורה מחלה. נמצאנו למדים שלחם רגיל (החייב בחלה) וסופגנים עשויים לעתים מאותו חומר. ההבדל הוא שהלחם נועד להיות לחם (כיכר או חלה) והסופגנים מתחלקים למנות קטנות כעוגיות. סביר שהסופגן גם מתוק יותר, אבל לא בכך ייחודו ההלכתי. בכך נדחות כל האבחנות שהצענו במשנה הקודמת.

וכן הקנובקאות חייבות – וכן בירושלמי (נז ע"ד) ובספרי זוטא (שלח טו יט, עמ' 283), והרי זה מאפה נוסף שחייב בחלה. הירושלמי מסביר: "רבי יהושע בן לוי אמר קרמביטס חנניה בר עגול בשם חזקיה אמר בוקלטה שלא תאמר הואיל והוא עתיד להחזירה לסולתה תהא פטורה מן החלה"⁵⁴כך בירו', נז ע"ד בכתב יד ליידן, בכתב יד רומי ובקטע שפרסם אפשטיין (מחקרים ב, עמ' 268). הקטע נשמט בדפוס ועמד על כך כבר רטנר, אהבת ציון, חלה, עמ' 111. . סולת היא קמח לבן מנופה ככל האפשר (משנה, מנחות פ"ו מ"ז; ראו פירושנו לתרומות פי"א מ"ה). קרמביטס היא Krambitas בלטינית שמקורה יוונית, ומשמעה צנימים. בוקליטה היא המילה הלטינית המקורית לצנימים, Buccellaum, אם כן שני הפירושים זהים, האחד הביא את השם שמקורו יווני והאחר שם לטיני⁵⁵עד כאן אלו דברי אפשטיין, מחקרים ב, עמ' 844-843. . המשך הירושלמי מסביר את סוג המזון ואת הבעיה ההלכתית. נראה שהמדובר במזון שהוכן מסולת, כלומר מקמח מנופה, והכינו ממנו צנימים, בשלב שני טחנו אותם והכינו פירורי לחם, ואותם שילבו במזונות שונים⁵⁶הרא"ש מפרש שנועדו לאכילת "יונקי שדים". . השיקול ההלכתי לפטור מחלה הוא שמא יחזיר את הפירורים לתבשיל והוא לא ייאכל כלחם. דומה שבלי הנמקה זו העיקר חסר מן הספר, וממילא הקרמביטס-בוקליטה נועד בעיקר לשמש כפירורי לחם. בדרך זו אף פירש הרמב"ם: "קלי נילוש בשמן ואחר אפיתו מחזירים אותו קמח"⁵⁷וכעין זה אצל ראשונים נוספים. אלו אינם מביאים ראיה לדבריהם, ונראה שזו הייתה מסורת הלימוד, ראו למשל המאירי על אתר. אור זרוע (ריט) מסביר שבטחינה מחדש ה"קנובקאות" נעשים סולת. .

עד לגילוי כתבי היד רווחו בין הראשונים גרסאות מוטעות כגון "שקילטא", "בן קלטא" וכיוצא באלו⁵⁸ראו אהבת ציון, שם. , אך לאור המידע שבידינו כל מרכיבי ההסבר משתלבים יחדיו.

במהלך פירושנו ראינו שאמוראים הציעו פירושים למאכלים שבמשנה. בדרך כלל פירושים מעין אלו הם בארמית, ובמסכתות ככלאים או תרומות ניתנים פירושים רבים כאלו לשמות צמחים. במשנתנו חלק מהפירושים ביוונית וחלקם בלטינית. השימוש בלטינית בחברה היהודית בארץ ישראל היה מועט ביותר. בכלל הייתה הלטינית במזרח רק שפת השלטונות, וההמון מיעט להשתמש בה. גם שמות פרטיים בלטינית בארץ ישראל הם נדירים. נראה שלפנינו תחום מיוחד שבו השימוש ביוונית היה רב יחסית ואף השימוש בלטינית היה רב. המדובר בתחום האפייה של מאכלים מיוחדים. המון העם ראה מאכלים אלו רק לעתים נדירות, וב"מטבח" היהודי הם היו נדירים ביותר. דוגמה לכך יש במקורות מקבילים הקושרים את מאכלי הפאר לפוליס הגדולה והמיוונת בלבד⁵⁹ראו על כך במבוא. . על רקע זה יובן ריבוי השמות הלטיניים והיווניים. עם זאת המשנה עוסקת במאכלים אלו, וכנראה גם בציבור היהודי היה מי שהשתמש בידע קולינרי זה.