משנת ארץ ישראל על משנה חלה · פרק 3 · משנה 8

הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה – השאור הוא, כמובן, בצק רגיל, רק ישן יותר ומוחמץ יותר, ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה – כך נוצרת תערובת, חלקה של בצק החייב בחלה וחלקה של בצק הפטור ממנה. גם שאלה זו תיתכן רק לשיטת רבי יוחנן בן נורי (ורבי יהודה בן בתירא), שכן לשיטת רבי עקיבא חיוב חלה הוא באמצע האפייה ואז אי אפשר לערב יותר את הבצקים השונים.

אם יש לו פרנסה ממקום אחר – כלומר אם הוא יכול להרים חלה מהבצק הקודם שהוא כשיעור או לצרף אליו בצק נוסף. פתרון זה נדיר למדי שהרי הוא מחייב שהבצק שממנו הורם השאור עדיין קיים, ואם לא היה בו כשיעור ובזמנו נפטר מחלה, ניתן להגדילו ולהפריש ממנו חלה גם על העישור. להלן, במשנה י, נברר פתרון אחר המיוחס לרבי אלעזר בן ערך.

מוציא לפי חשבון – מוציא כמות חלה כך שתהווה הפרשה נאותה לבצק שממנו טרם הופרשה חלה, ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל – מוציא חלה פעם נוספת על כל הבצק, ולמעשה נמצא מרים חלה פעמיים על אותה עיסה. הלכה זו נובעת מדיני תערובת. למעשה התערובת כוללת מעין טבל ובצק שממנו הפרישו חלה. במקרה רגיל הבצק האסור בטל באחד למאה או ברוב אחר; כל זה בתערובת רגילה שאסור לעשות בה כן לכתחילה. אבל כאן אין מדובר בתערובת רגילה, אלא בדרך אפייה המותרת לכול. על כן אין המשנה מתלבטת כלל בשאלה אם השאור בטל או לא, ואינה מוגבלת למצב שבו השאור הוא יותר מאחד למאה, אלא נקבע דין אחר המתאים למקרה זה של תערובת בהיתר.

ההלכה שבמשנה חוזרת בתוספתא בניסוח אחר: "הנוטל שאר מעיסה שלא הורמה חלתה הרי זה מביא קמח ממקום אחר ומצרפו לחמשת רבעים לחייב עליו לפי חשבון" (פ"ב ה"ב).

כפי שאמרנו במבוא, שיטה זו של עירוב בצק ישן כשאור, כדי לזרז את ההחמצה, הייתה דרך המלך של האפייה, וחכמים הקלו בפרטיה כדי לאפשר אפייה רגילה ונוחה¹⁶⁶למגמה דומה ראו ההיתר להשתמש בחמץ שעבר עליו הפסח ברשות גויים, תוס', פסחים פ"א הי"ג. שם מדובר במי שמתיר לעצמו להשתמש בשאור גויים למרות האיסור על פת גויים, ונראה שחכמים אף שאינם מתירים זאת בגלוי מתעלמים מהאיסור על פת גויים. . להלן, בסוף משנה י, נחזור לבאר את המשנה לאור הרקע הכללי של דיני תערובת.