מלאכת שלמה על משנה מעילה · פרק 2 · משנה 8

המנחות וכו' פ"ק דשבועות דף י"א:

משהוקדשו בפה:

קדשו בכלי היינו כלי ראשון שהוא הביסא שבו בוללין המנחות. ועיין במ"ש ס"פ המזבח מקדש:

הוכשרו ליפסול בט"י וכו' ל"ג ביוצא דכלי לא מקדש ליפסל ביוצא עד לאחר קמיצה דהיינו עבודה קמייתא כדמפרש במנחות. וא"ת א"כ מנחת נסכים ומנחת כהנים דלית בהו קמיצה ה"נ דלא מיפסלי ביוצא וכי תימא ה"נ א"כ לא לישתמיט תנא דאשמועינן בשום דוכתא וי"ל דודאי במנחת נסכים וכו' הכלי לבד מקדשן ליפסל ביוצא כמו קמיצה בשאר מנחות וכן אמר הכא דגבי שאר מנחות אין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא עד לאחר שיקרב הקומץ וגבי מנחת כהנים וכו' אמרינן מיד בסמוך קדשו בכלי הוי כשאר מנחות לקמיצה ובמנחות הארכתי תוס' הר"ר פרץ ז"ל והם חסרין מן הדפוס. ועיין בתוס' ס"פ לולב וערבה. והקשו תוס' ז"ל שם בפ"ק דשבועות וא"ת כי לא קדשו בכלי נמי ליפסלו בט"י מידי דהוה אחולין שנעשו על טהרת הקדש דמפסלו בט"י כדמוכח בסוף נדה דתנן היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח ודייקינן מערה אין נגעת לא דחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו. וי"ל דתנא דהכא סבר לאו כקדש דמו שחזרו לומר שם דהרי הוא כמגע טמא מת בקדשים ולא בחולין א"נ הכא מיירי מדאירייתא והה"נ דמקודם לכן מיפסלי מדרבנן ע"כ ועוד תרצו שם ע"ש: