עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים · פרק 3 · משנה 11

כיון דאקדש אברהם מתקרו על שמיה. גמרא:

לישראל. דוקא נקט אומה שלימה, דאלו מחבירו תנן בס"פ דלקמן דלא ימכור, ופירש הר"ב גזירה שמא יקח כו', אבל אומה שלימה לא גזרו שא"א לו שיפרוש מכולם. כ"כ הר"מ:

לוקח כו'. מוקמינן בגמרא בזבינא מציעתא. כלומר שאינו חריף בקופצים הרבה. ואינו מוטל גם כן דלא קפיץ עליה כלל דאינה הנאת לוקח ומוכר על שהוא נמכר שוה בשוה. וכ"ז דוקא בשאסר על עצמו שלא יהנה מישראל דבכהאי גוונא לא מתהני מנייהו. אבל אי אסר על עצמו נכסיהם אפילו לקח שוה מנה במאתים אסור להנות ממקחו שנדרו כבר על נכסיהם. הר"נ:

אם שומעים כו'. כי היכי דלא למתפס תנא בלישנא דתימר ליה אטו בשופטני עסקינן הלכך קאמר תנא גופא אם שומעין לו:

לאומות. קמ"ל דלא תימא כיון דא"א לו לעמוד בנדרו והו"ל כהאי דפ"ב שבועה שלא אישן ג' ימים לוקה ויישן לאלתר. וה"נ נימא דיהנה לאלתר דדבר שא"א לעמוד בו הוא. קמ"ל דלא כיון דאיכא תקנתא באומות אע"פ שהיא תקנה רחוקה לו. הר"נ:

י"ג בריתות. כלומר שלכך באו במספר י"ג לומר לך שזאת המצוה שקולה וגדולה וברית כרותה עליה כמו שנכרת ברית על הי"ג מדות שנאמרו למשה רבינו ע"ה ושם נאמר הנה אנכי כורת ברית שאין שום אחת מהן חוזרת ריקם. תוי"ט:

למשה כו'. דיש זכות תולה, כדתנן במ"ד פ"ג דסוטה. ונ"ל דה"ט דכל המצות כולן הן חוץ לגופו וזו מצוה שבגופו היא, ולפיכך אין כח בשום מצוה לתלות עונש עוונה:

מלא שעה. כדאמר רבי בברייתא שלא נתרשל משה רבינו ע"ה, אלא כך אמר אמול ואצא סכנה כו' אמול ואשהה ג' ימים הקב"ה אמר לי לך שוב מצרימה, אלא מפני שנתעסק במלון תחלה כו', וש"מ דמלא שעה של התעסקות במלון תחלה לא נתלה לו. ואותו מלון פירש"י שסמוך למצרים היה:

ולילה. ואע"ג דתנן בפ"ב דמגילה דאין מלין אלא ביום. מ"מ הרי משעה שנימול הנה המצוה קיימת בגופו יומם ולילה. תוי"ט: