תוספות רבי עקיבא איגר על משנה סוטה · פרק 7 · משנה 8

[אות כו] תוי"ט ד"ה עשר תעשר כו'. ומשנינן מצוה שאני. לכאורה ק' הא במתניתין (פ"ב דסנהדרין מ"ב) ס"ל לת"ק דמלך לא חולץ ולא מייבם ור"י ס"ל דאם רצה לחלוץ או לייבם זכור לטוב. ופרכי' שם על ר"י הא מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול. ומשנינן מצוה שאני א"כ לת"ק אפילו במקום מצוה לא. וראיתי במהרש"א בסנהדרין די"ט ע"ב שהקשה כן. וכ' בחד תירוצא דבאמת מתני' דהכא כר"י (ומ"ש שם דלפ"ז הלכה כר"י קשה לי הא הוי סתם ואח"כ מחלוקת. ואף אם אמרי' דגם בב' סדרים אין סדר למשנה. מ"מ עכ"פ הוי ספק שמא הוי סתם ואח"כ מחלוקת) ולפ"ז יקשה על פסק הרמב"ם דפסק למתני' דהכא ופסק ג"כ כת"ק דר"י דמלך לא חולץ ולזה צ"ל כתירוצא א' דמהרש"א שם דבמקום כבוד התורה לכ"ע יכול למחול על כבודו. אלא דמ"ש המהרש"א ליישב בזה דברי תוספות (דסנהדרין שם) במה שהקשו מההי' דכתובות (דף י"ז.) לא ידעתי דמה הועיל בזה דהא בכתובות דכבוד הכלה הוי, כמו מצוה ומה חילוק בין מצות חליצה ובין מצות כבוד הכלה וצ"ע (כ"מ ולא זכיתי להבין כוונת רבינו בזה. הא המהרש"א אינו מיישב דברי התוס' בסנהדרין ולכן שמתי התיבות דסנהדרין שם בין חצאי לבנה. ולפענ"ד כן קושית רבינו על המהרש"א דבמה שתירץ על תוס' דלכן לא הקשו בכאן בסנהדרין מטעם דכבוד התורה גדול א"כ כ"ש דמכתובות אין קושי'. וגם אליבא דאמת לסברת התוס' בתירוצם חליצה דומה לתורה. וד"ל):