עיקר תוספות יום טוב על משנה עדיות · פרק 5 · משנה 6

שלא כו'. חדא ועוד קאמר. כלומר, אפילו כשאחזור בי שלא משום השררה ולא אהא נעשה רשע לפני המקום כי הוא בוחן לבות, אפ"ה לא אתמנה לאב"ד, שלא יהיו אומרים כו'. נראה לי:

לשונו מגומגם ומהופך. ולשון הר"א, ועקביא סבר לא גזרינן:

בכרכמית. כך שמה. או על שם מקומה. רש"י:

ר"ל שלא השקוה מי המרים, אלא מים אחרים היו שהשקוה. וכלומר, שלא כתבו מגילת סוטה ומחקוה, אלא מגילה בעלמא כתבו ומחקו והשקוה. הר"מ. הר"א והתוספ':

דגם לפירוש השני שאמר שעשאו דוגמא ודמיון כו', היה ג"כ ענינו לומר שלכך עשו דוגמא וסימן לפי שהיתה גיורת והן גרים וכאלו הם לא סברו להרחיקה להסתפחה בדת ישראל. ועתוי"ט:

ח"ו וכו'. וא"ת, וכי משוא פנים יש בדבר, שאע"פ שאין גדול ממנו בדורו אם יחטא ואשם ופללו אלהים זה השופט אשר יהיה בימים ההם כו'. וי"ל, דס"ל דהא דאמר דוגמא לא נתכוין לזלזל בכבודן כלל. ועוד נראה לי, דלא פליגי בלשון דוגמא, ואף לר"י היה זלזול בדבר, ואפ"ה אמר ח"ו שנתנדה (והיינו שלא אמר ח"ו שזלזל) מפני שס"ל דלאדם גדול אין הב"ד הקטן ממנו יכולין לנדותו. וכן מוכח מלשון רש"י תענית דף כ"ג. ופסחים דף נ"ג. ועתוי"ט:

ופירש מלת פקפוק על בוריו, הוא הדבר שאין לו קיום והוא רופף. והביא אותו בכאן על דרך הדמיון באותו שהקל בטהרת הידים שהיא מדרבנן. ונתקיימה בישראל ונתחזקה. הר"מ:

בטהרת ידים. ר"ל שהידים מיטמאות מבלי שאר הגוף, בדבר פלוני ובדבר פלוני. כמו שנתבאר במסכת ידים. הר"מ: