עיקר תוספות יום טוב על משנה עדיות · פרק 2 · משנה 10

יב"ח. קראי נינהו. ועוד נוסף עליהם י"א ימים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה. הר"א. וכפירש"י בנימוקי התומש:

איוב כו'. מפרש בסדר עולם, דכתיב כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי. מה לילות למינוי אף ירחים למינוי. פירוש, ירחי שוא הם ימות הקיץ שהם ארוכים כדכתיב ירח ימים, ולילות עמל אלו לילות החורף שהם ארוכים, כלומר אריכות הימים והלילות היה לו שוא ועמל שלא מצא בהם מרגוע. מנו לי, כלומר במנינם נמסרו לי שלא חסר מהם אחד. ומה לילות למינוי שלא חסרו אחד כו'. הר"א:

המצריים כו'. דכתיב לקושש קש לתבן, אימתי התבן מצויה שם, באייר, והם יצאו בניסן. ס"ע:

משפט גוג כו'. כלומר, שלא ינגפו בבת אחת אלא מתחלת מכתן עד סופה יב"ח, שיהיו נמוקים והולכים עד שיכלו, דכתיב וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף, קיץ וחורף הרי שנה שלימה. ס"ע:

והיה כו'. ובמשפט רשעים קמיירי, דכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים כו', והם אותם שכפרו בעיקר ושיש בידם חלול השם. אבל שאר רשעים דינם יב"ח. הר"א:

והאי דקאמר בשבתו, מפני שיו"ט של עצרת תלוי ביו"ט של פסח. משא"כ בשאר מועדים שאינן תלוימ זה בזה. הר"א. וכ"פ הר"מ. ונראה לי דריב"ן מודה לת"ק דיש רשעים שנדונים יב"ח כדכתיב מדי חודש בחדשו, אלא דקאמר דאיכא נמי דאינן נדונים אלא כמפסח ועד עצרת כו'. ולת"ק דרשינן שבת בשבתו נמי כמו חודש בחדשו, כשיבא שבת באותו שבת שמת בו. וקמ"ל דאם מת בסוף החודש דלא תימא כשיבא תחלת אותו חודש יבא להשתתוות ומתקיים בו מדי חודש בחדשו דמקצת החודש ככולו, אלא מדי שבת בשבתו כשיבוא אותו שבת. נראה לי: