ברע"ב ד"ה ר"ש פוטר את האתרוגים בקטנן. דס"ל שאין נאכלים קטנים ובסוכה (ל"ו) מסקינן טעמיה מפני כשזורען אינם צומחים וק"ל דמשמע דלרבנן לא בעינן שיהא זורען ומצמיחין א"כ סתמא דלעיל התלתן משתצמח כו' ופי' הר"ש מהירושלמי דבעינן שנזרע ומצמיח דלא כוותייהו הוי וע"ש בתוס' ר"ה (י"ב ב') שכ' דתבואה וזיתים חזו קודם הבאת שליש ואפ"ה א"ח במעשרות מטעם שאינם מצמיחים:
קריאה במקור
רש״ש על משנה מעשרות · פרק 1 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שם ד"ה שקדים המרים כו'. הן לפי דרכו של הרע"ב לפסוק הלכה ה"ל לכתוב דא"ה כסתם משנה זו. אלא מרים בין גדולים ובין קטנים פטורים כמו שהורה ר"ח בצפורי זו"ז לפטור (חולין כ"ה ב') וכ"פ הרמב"ם בחבורו ועי' רא"ש בפרק כיצד מברכין סי' ג' ועל פי' הרמב"ם ל"ק די"ל דמפרש שזה ג"כ מדברי ר"ש וכ' בסוף וא"ה כר"ש אבל הרע"ב הקדים לכתוב וא"ה כר"ש טרם שפי' בבא זו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 82e29b93155478ce965c3262a76fa9919ae92eb607e452f3b0842e67eba6ac44