שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלוני
דסתם שאלה ל' יום ולא יצטרך לכתוב. אבל הלואה סתמא לזמן מרובה וגזרינן שישכח ויכתוב [אב"י עי' מג"א ש"ז סק"ד דבמקום שנוהגין שסתם הלואה רשאי לתבוע לאלתר כבמדינתנו רשאי לומר הלוני]. ובלשון לעז שאין חילוק. צ"ל תן לי (ש"ז סי"א). וכשם שאין לוין בשבת כך אין פורעין בשבת בלשון פרעון. אבל בלשון חזרה מותר. מיהו דוקא דבר שלצורך שבת. דאל"כ בכל לשון אסור אפילו פרעון (מג"א שם סקט"ו):
דסתם שאלה ל' יום ולא יצטרך לכתוב. אבל הלואה סתמא לזמן מרובה וגזרינן שישכח ויכתוב [אב"י עי' מג"א ש"ז סק"ד דבמקום שנוהגין שסתם הלואה רשאי לתבוע לאלתר כבמדינתנו רשאי לומר הלוני]. ובלשון לעז שאין חילוק. צ"ל תן לי (ש"ז סי"א). וכשם שאין לוין בשבת כך אין פורעין בשבת בלשון פרעון. אבל בלשון חזרה מותר. מיהו דוקא דבר שלצורך שבת. דאל"כ בכל לשון אסור אפילו פרעון (מג"א שם סקט"ו):