נוער את הכר והן נופלות
ודוקא בשכח האבן או המעות. אבל בהניחם שם מע"ש במתכוון. שישארו שם ביה"ש. נעשה החבית והכר בסיס להאיסור. דאז אפי' נסתלק האיסור אסור לטלטל הבסיס. וי"א דדוקא בהניחם שם מע"ש על דעת שישארו שם כל השבת. אז נעשה בסיס. ובמקום הפסד יש לסמוך על זה (מג"א ש"ט סק"ז) מיהו בהניח מוקצה שלו על כלי חבירו. אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ובהיה המוקצה ג"כ של בעל הכלי והניח זה המוקצה על הכלי לטובת בעל הכלי. אסור (שם סק"ח). ומיהו בצריך למקום החבית או הכר. בכל ענין [אב"י היינו בשוכח] שרי לסלקן (שם ס"ה. ועמ"ש באריכות בכללי בסיס. בכלכלת שבת):
ודוקא בשכח האבן או המעות. אבל בהניחם שם מע"ש במתכוון. שישארו שם ביה"ש. נעשה החבית והכר בסיס להאיסור. דאז אפי' נסתלק האיסור אסור לטלטל הבסיס. וי"א דדוקא בהניחם שם מע"ש על דעת שישארו שם כל השבת. אז נעשה בסיס. ובמקום הפסד יש לסמוך על זה (מג"א ש"ט סק"ז) מיהו בהניח מוקצה שלו על כלי חבירו. אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ובהיה המוקצה ג"כ של בעל הכלי והניח זה המוקצה על הכלי לטובת בעל הכלי. אסור (שם סק"ח). ומיהו בצריך למקום החבית או הכר. בכל ענין [אב"י היינו בשוכח] שרי לסלקן (שם ס"ה. ועמ"ש באריכות בכללי בסיס. בכלכלת שבת):