לחם שמים על משנה סוטה · פרק 3 · משנה 4

שלא תטמא העזרה עתי"ט ע"ד ותאהיל. וערפ"ב דמדות. ומ"ש שם בס"ד. ופ"ה דאבות.

תולה לה עיין מ"ש פ"ב דלעיל.

יש זכות תולה שנה. צ"ע למ"ד לת"ק מתכוונה נמי לא. איך מותרת לבעלה. וקשיא נמי אר"ש דאמר מדהה א"ה בפני כ"ה כו'. תיפוק ליה משום בעלה. משמע דלבעלה שריא מיד לכ"ע. ואמאי. ואפילו אי תימא. דהאי תנא סבר כמ"ד בעל שמחל על קנויו. אפילו אחר סתירה קנויו מחול. מיהו אחר השקאה מי מצי מחיל. ואי איתא דזכות תולה. הא ודאי אתסרא עליה. ופשיטא דמשתריא בהשקאה כמש"ל פ"ד מ"ד.

רוצה אשה בקב כו'. ע"פ רע"ב. ותי"ט בשם רה"ג. ולדברי כולם קשה. מה ענין זה לכאן ללימוד התורה. מלבד דוחק אחר שבדבריהם. ואענה אף אני חלקי מה שנ"ל בזה. וה"פ דקאי אדלעיל. המלמד תורה כמלמדה תפלות. ור"ל כפירוש הר"מ. דברי הבאי. שמהפכת ד"ת לדברים בטלים. ולומדת לשונה דבר שקר העוה ולצנות. על זה אמר ר"י שהיא רוצה בכך. אע"פ שעסק התורה במעוט שיחה. (שהוא אחד ממח"ד שהתורה נקנית בהם) כשיעור קב של שיחה שנטלו אנשים. ואינו לפי טבען. אלא אחד מתשעה. יותר מבתשעה קבין שיחה. שנטלו נשים לחלקן (כדאיתא פ' האיש מקדש) אם הן של פרישות. וזה פירוש ישר. ובדרך רמז י"ל. ק"ב גי' בע"ל. ר"ל בבעל אחד המצוי לה תמיד. מתשעה אנשים בעלי פרישות.

מבלי עולם שכן נקרא האדם עולם קטן. בפי כל החכמים. והוא מ"ש בו הר"מ.