לחם שמים על משנה סוטה · פרק 7 · משנה 6

ברכת כהנים עיין פיר"מ ז"ל. ואל תטה מחשבתך במה שמהבילים בו כותבי הקמיעות כו'. לכאורה יראה מלשונו זה שהיה מהביל כתיבת קמיעות לגמרי. וא"כ נגע ח"ו בכבוד חכמי התלמוד. ועמ"ש בעקיצת עקרב. משם תראה קצת התנצלות על מ"ש גם בסמ"נ מענין זה כדומה לזה. אך מה שהפריז על המדה בענין באור שם המפורש. עם שהאמת אתו בזה. שכך קורין חז"ל לשם הוי"ה ב"ה. אבל נקודו ודאי צריך למסורת עכ"פ. כמו שנראה בבירור בכמה מקומות בתלמוד. ביחוד ביומא ובפ"ד דקידושין וזולת. דוק ותשכח (ועמ"ש בס"ע דיוה"כ בס"ד במהדורא).

וכמדומה שהיה חושב גם כן משתגע. למי שעוסק בידיעת צרופי שמות. וכן שם בן ע"ב וכ"ב (והמה מוזכרים בתלמוד שהפליגו חז"ל בשבח היודעם וזהיר בהם) והדומים הידועים ומקובלים ליחידי סגולה. והנם אצלו נחשבים מהבילים ומשוגעים חלילה. אבל מחשבה כזאת היא חסרון ידיעה מסתרי תורה ודאי והעדר קבלה שלא זכה אליה. היא שגרמה לו לשום במלאכי ה' תהלה. שרי ליה מריה וימציא לו מחילה. ופעולת השמות. אמנם מפורש במקרא מאז בעלי המגדל ידעו מזה. כמ"ש ונעשה לנו שם (אלא שרצו להשתמש בו לפנייה חיצונית. לכן לא עלתה בידם. ע"י בלבול שפתם נתבטלה. לולי זאת היתה מחשבתם מתקיימת. כי חכמים גדולים היו כמ"ש בס"ה) בסוד ויעש דוד שם המ"י.

כנגד כתפותיהם עמו"ק א"ח (סכ"ח).