קריאה במקור

ברטנורא על משנה מעשרות · פרק 1 · משנה 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

מאימתי הפירות חייבים במעשרות. דתחלתן אינו אוכל וצריך ליתן שיעור לכל פרי ופרי מאימתי יגיע זמנו להיות ראוי לאכילה:

משיבחילו. תחילת בשולם קרוי בוחל, ודוגמא לזו תחילת ימי הנעורים באשה קרוי בוחל. ומפרש בגמרא משילבין ראשיהם זהו התחלת בשולם:

האבשים. מין ממיני הענבים הרעים כמו ויעש באושים (ישעיה ה):

משהבאישו. שנתבשלו כל כך עד שהחרצנים שבפנים נראים מבחוץ מתוך הקליפה. ואשכול שיש בו גרגיר א׳ שהגיע לשיעור זה הוי כולו חבור למעשרות:

והאוג. אילן שפירותיו אדומים, וקורין לו בלע״ז קורניאול״י:

והתותים. בערבי תו״ת ובלע״ז מורא״ש:

משימסו. משיתמעך האוכל מתחת ידו. ואם הגיעה אפילו פרידה אחת של רמון לשיעור זה כל הרמון חייב במעשרות:

משיטילו שאור. משיפתחו כשאור שיש בו סדקים:

משיטילו גידים. כשמתחילים להתבשל נראים בהם כמין גידים אדומים:

משיעשו מגורה. משיבדל האוכל מן הקליפה החיצונה ויהיה האוכל כאילו מונח במגורה דהיינו אוצר:

משיעשו קליפה. הקליפה התחתונה הסמוכה לאוכל ואינה נעשית אלא אחר גמר בשול הפרי. ואין הלכה כר׳ יהודה:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 1325f2269ccb007936ac7e26b2edb367ae16bf0263a2a3c857e50746c7b45e6c