קריאה במקור

ברטנורא על משנה אהלות · פרק 1 · משנה 6

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

עד שתצא נפשו. דכתיב (במדבר י״ט:י״ג) כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות. למדך הכתוב שאינו מטמא עד שימות:

מגויד. מחותך. לשון גודו אילנא (דניאל ד׳):

זוקק ליבום. כל זמן שהוא גוסס יבמתו אסורה להנשא:

ופוטר מן היבום. אם מת והניח בן גוסס, אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום:

ומאכיל בתרומה. את אמו, אם היא בת ישראל שנישאת לכהן:

ופוסל. את אמו מן התרומה, אם בת כהן לישראל היא:

וכן בהמה וחיה אין מטמאין. טומאת נבילות, עד שתצא נפשם:

כזנב הלטאה. כלומר למה פרכוס זה דומה, לזנב הלטאה:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 096389b433f0ea31cec385b8b05a8696f51aeab5f3281e58462946a99f06e290