הדר עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה בערוב הרי זה אוסר עליו דברי ר' מאיר. ר' אליעזר בן יעקב אומר. לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה:
קריאה במקור
משנה עירובין · פרק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים. ואמר לנו אבא. מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם. רבי יהודה אומר. בלשון אחר. מהרו ועשו צרכיכם במבוי. עד שלא יוציא ויאסר עליכם:
אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב. ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם. ושלהם מותרין לו ולהם. נתנו לו רשותן. הוא מותר. והן אסורין. היו שנים. אוסרין זה על זה. שאחד נותן רשות. ונוטל רשות. שנים נותנים רשות ואין נוטלין רשות:
מאימתי נותנין רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום. ובית הלל אומרים משחשיכה. מי שנתן רשותו והוציא. בין בשוגג בין במזיד. הרי זה אוסר. דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר. במזיד אוסר. בשוגג אינו אוסר:
בעל הבית שהיה שותף לשכנים לזה ביין. ולזה ביין. אינם צריכים לערב לזה ביין ולזה בשמן. צריכים לערב. ר' שמעון אומר אחד זה ואחד זה. אינם צריכים לערב:
חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד. בית שמאי אומרים ערוב לכל חבורה וחבורה. ובית הלל אומרים ערוב אחד לכולן. ומודים בזמן שמקצתן שרוין בחדרים. או בעליות שהן צריכין ערוב לכל חבורה וחבורה.
האחין השותפים שהיו אוכלין על שולחן אביהם. וישנים בבתיהם. צריכין עירוב לכל אחד ואחד. לפיכך אם שכח אחד מהם ולא עירב. מבטל את רשותו. אימתי בזמן שמוליכין ערובן במקום אחר. אבל אם היה ערוב בא אצלן. או שאין עמהן דיורין בחצר אינן צריכין לערב:
חמש חצרות פתוחות זו לזו. ופתוחות למבוי. ערבו בחצרות. ולא נשתתפו במבוי. מותרין בחצרות ואסורין במבוי. ואם נשתתפו במבוי. מותרין כאן וכאן. ערבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני חצר. ולא עירב מותרין כאן וכאן. מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות. ואסורין במבוי שהמבוי לחצרות. כחצר לבתים:
שתי חצרות. זו לפנים מזו. עירבה הפנימית. ולא עירבה החיצונה. הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. החיצונה ולא הפנימית. שתיהן אסורות. עירבה זו לעצמה. וזו לעצמה. זו מותרת בפני עצמה. וזו מותרת בפני עצמה. רבי עקיבא אוסר החיצונה. שדריסת הרגל אוסרתה. וחכמים אומרים אין דריסת הרגל אוסרתה:
שכח אחד מן החיצונה. ולא עירב. הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. מן הפנימית. ולא עירב. שתיהן אסורות. נתנו עירובן במקום אחד. ושכח אחד בין מן הפנימית. בין מן החיצונה. ולא עירב. שתיהן אסורות. ואם היו של יחידים. אינן צריכין לערב:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dc79fe9a3a089734e56fef6f35c85003c94e5d248ad7f0ff4b9bc26c6dadb751