עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין · פרק 5 · משנה 5

החרשת. משום תרתי בתרייתא דמשום תקנה נינהו, תנא ליה הכא. רש"י:

קטנה כו'. אבל חרשת דאיירי בה ושבקה, ש"מ דלא אכלה. וטעמא בגמרא גזירה שמא חרש שנשא פיקחת יאכילנה, וגזירה משום תרומה דאורייתא:

וא"ת ולוקמא אפילו בדאורייתא דקמן אוכל נבילות הוא דאין מצווין להפרישו. וי"ל דבגמרא משמע דאפילו מאכי, לה בידים. ועוד משמע ו. אפילו לכי גדלה אוכלת מכח זה אע"פ שעדיין לא בעל. תוספ'. ועתוי"ט:

יורשה. דהפקר ב"ד הפקר כדילפינן ליה בגמרא מקראי:

שלא נודעה. דאי נודעה לרבים, מלתא דלא שכיחא הוא שיביאנה הגזלן, ולא תקנו במלתא דלא שכיח:

לרבים. אמרינן בירושלמי דרבים היינו ג'. ועתוי"ט:

מכפרת. ואי קשיא האיך התנו ב"ד לעקור דבר מה"ת ולפטור את זה מחטאת שהוא חייב. הא אמרינן ביבמות דף צ' שב ואל תעשה שאני דלאו מיעקר הוא. רש"י. וקשה דעדיין אינו מיושב האיך הכהנים אוכלין חולין בעזרה. ולהמסקנא מתרץ דרבנן אוקמיה ביד הגזלן שיהא שלו ושיוכל להקדישו. ופירש"י דהפקר סנהדרין הפקר, א"כ הוי שלו נמי לענין כפרה ומיושב הכל. ת"ח: