עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין · פרק 8 · משנה 5

מדי. דאי אשמעינן אחרת, ה"א משום דמולכת עכשיו, אבל מלכות מדי מאי דהוה הוה, קא משמע לן. גמרא:

לבנין הבית, דהוה אמינא כיון דלא מלכותא היא לא קפדי. גמרא:

לחורבן הבית. דלא תימא בנין הבית דמדכרי חשיבותייהו הוא דקפדי, אבל חורבן הבית דצערא הוא אימא לא, צריכא. גמרא:

במזרח כו'. גמרא, מאן, אילימא בעל, היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה, אלא לאו סופר, בדא"ל רב לספרי כו' כי יתביתו בשילי כתובו בשילי ואע"ג דמימסר לכו מילי בהיני כו'. וכתבו רוב הפוסקים דספרי לאו דוקא, אלא עדים החתומים קאמרי:

ומיהו איבא בינייהו, דאלו התם אשתו דראשון מדאורייתא היא, ואלו הכא איפכא דאשתו של שני מדאורייתא היא, ולפיכך ישתנה הדין והטעם ביניהם. וקל להבין ממקומה, ולפיכך לא הוצרך לבאר. ורש"י מפרש כסגנון דהתם, ונחלקו עליו התוספ' והר"נ. ול"נ לישב שסובר דהא דאר"מ הולד ממזר היינו שעשאוהו ממזר גמור כשל תורה ומותר בממזרת. וכ"ב ב"ר לדעת י"א. ואפשר שכן הוא ג"כ דעת הר"ב, וכמ"ש הר"ן, בעצמו, בסמוך. ועתוי"ט:

דאי לאו ר"מ' אפילו מד. בריהם לא. ולא דמי להא דהאשה רבה דחד הוה מדבריהם:

שינה. פירשו התוספ', לאו שינוי ממש קאמר אלא שיש לו שני שמות בב' מקומות, וכן שינה שם העיר. דאי בשינוי שם ממש פשיסא שהגט פסול. שלא נכתב שם בעלה כלל, וכן מדאיצטריך למימר בגמרא דחכמים מודים לר"מ בזו. ואם שינה ממש מאי צריכא למימר. ב"י. ועתוי"ט דמסיק דהר"מ חולק ומפרש בשינוי ממש, ושכ"ה ג"כ דעת הר"ב: