שלקח בשביעית לולב מעם הארץ שחשוד לאכול דמי פירות שביעית אחר ביעור, והרי לולב אע"ג דעץ הוא, נוהג בו ובדמיו קדושת שביעית. דאע"ג דבשאר עצים אין בהם קדושת שביעית, התם ה"ט מדלא דמי הנאתן להנאת אכילה שהיא בשעת ביעורו, משא"כ הנאת עצים, הרי סתמן להסקה עומדין, שהנאתן אינו בא רק אחר שנתבערו. משא"כ לולב, סתמו עומד לכבד הבית, שהנאתו וביעורו בא בזמן אחד כמו אכילת פירות. ואעפ"כ זהו בלולב שגדל בשביעית אבל לולב זה שקונה אותו בשביעית אין בו קדושה, מדכבר צמח בששית ונכנס לשביעית, והרי גם פירות כה"ג אין בהם קדושת שביעית [כר"ה י"ג ע"ב]. מיהו אתרוג, אף שגם הוא נכנס מששית לשביעית, הרי אזלינן גביה בתר לקיטה לענין שביעית. ולפיכך אסור למסור דמיו לעם הארץ, שמא לא יבערן בזמן בעור המבואר במסכת שביעית [פ"ט מ"ח]. להכי נותן וכו' [כך מסיק הש"ס ודברי הר"ב תמוה]:
קריאה במקור
יכין סוכה · פרק 3 · סעיף 66
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: daade31f5d9cdd18833ce767db9d3b1b8c3e724dc06d72319fc0eccc75852ad6