עיקר תוספות יום טוב על משנה חגיגה · פרק 2 · משנה 4

כדכתיב במ"ו פ"ק. ואחר השבת דתנן לפי שכל שנוכל להקדים זמן התשלומין מקדימין ולא חיישינן משום צדוקים. תוספ':

גמרא. כלומר ול"ק דהא דאפליגי בה חדא זימנא. ופרש"י דקמ"ל דלא אמרינן מתוך שאתה מתיאש מהן אתה בא לפשוע שלא תקריבו עוד. ואי אשמעינן בהא בהא קאמ' ב"ה כו'. גמרא:

אחר השבת. דעולת ראיה אינה דוחה את השבת. וכ"ש שלמי חגיגה. וצריך טעם למה. ובשלמא שלמי חגיגה. ילפינן מקרא אלא עולת ראיה מ"ט לא ומ"ש ממוספי יו"ט דה"נ קבוע להם זמן כו'. והר"מ כתב (לפי גירסתו) דלא דמי למוספין דאם אינו חוגג היום חוגג למחר כו'. ומיהו לדעת התוספ' נ"ל דטעמיה משום דכל עצמה של ראייה שהוא קרבן עולה במה מצינו מחגיגה ילפינן לה הלכך כחגיגה היא:

כלומר בביתו ובשוק. והתוספ' הקשו דהול"ל בכלים מאי בכליו. ועוד מאי אריא כה"ג אפילו שאר אדם נמי. ופירשו דאבגדי כהונה גדולה קאמר דלא היה מתלבש והביאו ראיה מהירושלמי:

ואנן סבירא לן שהפסוק קרא יום טוב שבת, כמו שקראו כולם שבתות ה'. הר"מ. ומה שהכריח קבלת רז"ל תמצא במשנה ג' פרק י' דמנחות: