עיקר תוספות יום טוב על משנה חגיגה · פרק 1 · משנה 8

שדרשו לא יחל הוא אינו מיחל אבל אחרים מיחלין לו. גמרא:

בגמרא מכתב כתיבי צריכי להא דאמרינן מלאכת מחשבת אסרה תורה. לא כתיבא בשבת אלא במשכן כתיב. ומדסמיך פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין. וחגיגות דהא דילפינן מחלב חגי דדוקא בהמה איכא למידחי דללאו תניין אתי לקרבנות הבאין בחג כו' וחגותם נפרש מלשון מחול כמו יחוגו וינועו אלא אתיא מדבר מדבר כו' וכיון דמדברי קבלה יליף הוי כהררים כו'. מעילות דתנן נזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שליח מעל ואע"ג דלא הוי ליה למידע וקרוב לאונס. גמרא:

הדינין כו'. לכדתניא נפש תחת נפש ממון. ויליף לה נתינה נתינה מדמי ולדות. גמרא:

והעבודות. להולכת הדם דאע"ג שהיא עבודה שאפשר לבטלה שישחוט בצד המזבח וזורק אפ"ה דין עבודה יש לה לפגול כו' וילפינן מדכתיב והקריבו וזו קבלה כו' ואפקיה בלשון הולכה לומר לך דהולכה עבודה היא. גמרא:

הטהרות. דתניא ורחץ את בשרו כו' מים שכל גופו עולה בהן כו':

והטומאות. לכעדשה מן השרץ ויליף דכתיב הנוגע בהם וגו' מהם כו' עד שנגע במקצתו שהוא ככלו כו'. גמרא. ועיין ריש פ"ז דנדה:

ועריות. לבתו מאנוסתו לא כתיבא ואתיא הנה הנה, זימה זימה. גמרא: