עיקר תוספות יום טוב על משנה מכות · פרק 2 · משנה 3

דמוסר נמי כתיב יסר בנך ויניחך. ואומנות הא תנן בסוף קדושין לעולם ילמד את בנו כו':

שנאמר והיו לכם הערים למקלט, לכם למקלט ולא לגרים. גמרא. והא דנהרג, משום דקיי"ל דבן נח א"צ התראה, אלא אזהרתו זו היא מיתתו. ומסיים הר"מ, אבל ישראל שהרגו גולה ע"כ. ומתניתין ה"ק, הכל כו'. כלומר אית בתו תרתי שבין הוא ההורג או הנהרג יש כאן גלות, חוץ מע"י גר תושב שאע"פ שאם ישראל הרגו גולה, מ"מ אם הוא הרג לישראל אינו גולה אלא נהרג. כן נראה לי. וכן משמע בגמרא שההוא על ידי, לאו כגוונא דאינך הוא. ועתוי"ט:

אלא כו'. ועל ידו מיהא גולה. דכתיב לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים. גמרא:

דמשמע כאן לא ראה אבל רואה במקום אחר, פרט לסומא שאינו רואה בשום מקום. רש"י:

לאו דבלא ראות רבוייא הוא. אלא הכא מפרשינן בגמרא, בלא ראות למעט, בלא דעת למעט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ועתוי"ט:

כמועד. כמותרה עליו ועובר על התראה, דודאי לדעת הרגו. רש"י. ובגמרא, והא לא אתרו ביה כו', ומשני ר' יוסי בר יהודה היא דס"ל התראה לא נתנה אלא להבחין בין שוגג למזיד:

יכול כו'. כיצד, אמר רבי שמעון יש שונא כו'. נפסק גולה, נשמט אינו גולה. פירש"י נפסק החבל דומיא דנשמט הברזל מקתו הוא, שנשאר האגד בידו. ונשמט, דומיא דמן העץ המתבקע, שלא נשאר בידו כלום: