עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא מציעא · פרק 5 · משנה 4

מעות כו'. וצריכא דאי תנא חנוני חנוני הוא דסגי ליה כפועל בטל משום דלא נפיש טרחיה אבל מעות ליקח בהן פירות דנפיש טרחיה אימא לא. ואי תנא מעות כו' ה"א התם הוא דבעי כפועל בטל משום דנפיש טרחי' אבל חנוני דלא נפיש טרחיה אימא סגי להו במשהו בעלמא דאפילו לא טיבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו, צריכא. גמרא:

רש"י. והקשו בתוספ' דהא אמרן דלהכי אצטריך למתני מעות משום דנפיש טרחיה. אימא לא סגי ליה כפועל בטל. והלא למה שהיא כבדה נוטל יותר אמאי ס"ד דלא תסגי כפועל בטל. ופירשו כפועל בטל היינו כיושב ובטל לגמרי. ופירוש דבריהם דאומדין כמה רוצה ליטול פועל אחד כדי לבטל ממלאכתו לגמרי דהשתא בין שנותנים לו מלאכה קלה או כבדה שעורו שוה. ב"י ועתוי"ט:

תרנגולין. איצטריך לאשמעינן דיהיב ליה מזונות דאפרוחים אע"פ שהוא דבר מועט ולא תימא דלא קפדי ביה אינשי. והיינו טעמא שהקדימו רש"י והר"ב לפרש מזונו שלא במקומו:

ואין כו'. משום סיפא דאבל מקבלין כו' תני ליה:

שכר עמלו. הכא לא שייך למתני כפועל בטל דאין מתבטל להאכילם ולהשקותם אלא רגע אחד ביום. אבל חנוני כל עסקו בכך. דתניא בתוספתא המושיב חנוני אם הוא אומן לא יעסוק באומנתו:

וקמ"ל דבסתמא אין מקבל עליו שום אחריות. ולא הוי עיסקא כיון דבתחלה כשקבל עגלים לא שמו אותם אלא לאחר שגדל ובאין לחלוק השבח אז שמין אותה כמה השביחו. ולהכי תני ברישא שמין ובסיפא מקבלין וכששמין בשעת קבלה בסתם מקבל עליו חצי האחריות כמו בשאר עיסקא. תוספ'. וכן הדין בביצים ובכל דבר שלא קבל עליו אחריותו. נ"י:

שאז הוא עומד בעיקר טעם בשרו.:

טוענת. וכן מצינו בכמה מקומות במשנה ששונה חמור והכונה לנקבה כו'. וכן בכתוב. וכתב הרד"ק דחמור כולל זכר ונקבה: