עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא מציעא · פרק 5 · משנה 7

ופרכינן בגמרא דהא אין שליחות לנכרי. מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. ולכל התורה כולה ילפינן לה. ומסקינן כגון שנטל הנכרי ביד וקבלן מן הראשון. וקמ"ל דלא תימא נכרי גופיה כי עביד. אדעתא דישראל קא גמיר ויהיב. ועתוי"ט:

אבל כו'. כגון נכרי שלוה מישראל ברבית ובקש להחזירו לו. מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר: ואם העמידו אצל ישראל אסור. גמרא. ולרש"י ולר"ח טעמא דאסור משום דיש שליחות לנכרי לחומרא מדרבנן. ור"ת מוקי הכא ג"כ בנטל ונתן ביד:

אין כו'. אין נותנין מעות לישראל חבירו ע"מ ליתן לו בהם פירות לסך כך לזמן פלוני. דכיון שלא יצא השער בבמה נמכרים. שמא יתיקרו כשיצא שער שלהם. נמצא שהיה משתכר זה בהמתנת מעותיו. שיתן לו פירות כפי מה שפסקו בזול. נ"י:

ואע"פ כו'. בגמרא דא"ל שקל לטיבותך ושדיא אחיזרא. מאי אהנית לי. אי הוה לי זוזי בידי הוי מזבנינא בהיני ושילי. והתוספ' כתבו אע"ג דלא משך אין זה רבית. כיון שאם היה בא מוכר לחזור הוה קאי במי שפרע. ולכן חשיבי כנתייקרו ברשות לוקח ע"ב. נראה שדעתם שאין להוציא מידי איסור רבית אא"כ שנוכל לומר שהיו קנוים לזה שנתן המעות וברשותיה אייקר. וזה כדעת רש"י שכתב בריש פרקין. ועתוי"ט:

רש"י. וכלומר הואיל ולענין מי שפרע מיהא קנה: