[אות ד] במשנה אין ממתינים לה עד שתלד. רש"י כתב דחד גופא הוא ומקצת פוסקים מביאים ראיה מכאן דאמרי' עובר ירך אמו. ועיין בתי"ט (ספ"ו דתמורה). אבל הר"ן (פ"ג דחולין דף רע"ו). כתב דהך דהכא הטעם כיון שהיא מחוייבת מיתה אין מענין את דינה. ולולד כיון שלא יצא לאויר העולם לא חיישינן תדע שאילו נגמר דינה להריגה וילדה אין הורגים את הולד משום דעובר לאו ירך אמו הוא ולא נגמר דינו למיתה עיין שם:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה ערכין · פרק 1 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות ה] תוי"ט ד"ה האשה שנהרגה. דגמר דינה. לא הבנתי דאם בא לומר דנהרגה היינו יוצאת ליהרג דבשעת גמר דין נאסרה בהנאה ולא משתרי השער אלא א"כ פאה נכרית דזה ודאי אינו דלא מצינו דבאדם גמ"ד אוסרו וכדאמרינן להדיא בסוגיין לרנב"י ובזה לא פליג רב. ואם בא לומר דהרבותא משום סיפא דבהמה אפילו יוצאת ליהרג אסור דגמר דין אוסרתה. א"כ מה זה שכתב התי"ט. אבל הרמב"ם (בסוף הל' אבל) כתב המת אסור בהנאה משמע מדבריו דשנהרגה דוקא והא האמת הוא כן דבאדם ליכא איסור אלא אחר מיתתו ממש. ומ"ש התי"ט אכן כבר השיגו הכ"מ ובב"י יו"ד (סימן שמ"ט) השיג גם כן על הסמ"ג לא מצאתי מזה דבר לא בכ"מ ולא בב"י אלא דהשיג שם אמה דפסק הרמב"ם והסמ"ג דחוץ משערו דהא בשמעתין מבואר דשער מת אסור בהנאה ובהכרח דיש ט"ס בדבור רבינו תוי"ט בזה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a42cc547a9ba1abb6f7b4e0cb024a6b18b57eb04d10c5135dcc42511f079c491