תוספות רבי עקיבא איגר על משנה ערכין · פרק 6 · משנה 1

[אות יא] תי"ט ד"ה שום היתומים. ותמיהה טובא דמה מקום לשבועה זו. לא ידעתי סרך קושיא בזה דהר"ב אמר [דהיכא] דגובי' מקרקעי בשבועה כגון כתובת אשה וכן בעו"ג להסוברים דמותר לקבל שבועה מעו"ג או בגר תושב גם ממטלטלים גובין בשבועה לבתר תקנת הגאונים:

[אות יב] בא"ד מה צריך לשבועה. אף דהתו' פ"ק דב"ב ס"ל דאף דאין אדם פורע ת"ז מ"מ לגבי יתומים קטנים חיישינן לצררי. מ"מ הא הרע"ב שכתב דגובים מיתומים ת"ז א"כ ס"ל דלא חיישינן שם לצררי ת"ז דהא ביתומים קטנים חשש צררי מועיל שלא להגבות כלל אפילו בשבועה וכיון דלא חיישי' לצררי ת"ז ממילא גם שבועה לא בעי וכן הוא באמת דעת הרמב"ן והרא"ש. ולא מצינו בדין זה חילוק לומר דחיישינן לצררי ת"ז לענין שיהיה צריך לישבע דממנ"פ או דחיישינן ואינו גובה כלל מיתומים קטנים. או דל"ח ואפי' שבועה ל"צ כנלע"ד כוונת התוי"ט לא כהרמ"ז שהשיג על התי"ט. עיין שם:

[אות י] ברע"ב ד"ה בבקר ובערב. לנכסי יתומים למכרן. היינו לנכסי יתומים קטנים:

[אות יג] בתי"ט ד"ה הערב לאשה. והיינו דרב הונא דאמר ש"מ שהקדיש. ובתוספות ב"ב (דף קע"ב ע"ב) הקשו הא דבעי פרק מי שמת שכ"מ שהקדיש כל נכסיו מהו אם הדין דעמד חוזר כמו בנותן להדיוט או שכל לגבי הקדש גמר ומקני. תפשוט מהכא דאינו חוזר דאל"כ מאי קנוניא שייך הלא היה יכול לחזור מיד עיי"ש. ולכאורה י"ל הא אמרי' ב"ב (דף קמ"ח ע"ב) אר"נ שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחרים (הידועים לנו ולא נמצא לו שיור) ועמד אינו חוזר דחיישינן שמא יש לו נכסים במדינה אחרת ואלא מתני' דקתני לא שייר קרקע כ"ש אין מתנתו קיימת היאך משכחת לה אר"ח באומ' כל נכסיו. א"כ י"ל דהך דר"ה שכ"מ שהקדיש כל נכסיו לא שאמר כל נכסי הקדש אלא שהקדיש נכסים הידועים לנו ולא נמצא לו שיור כלישנא דר"נ ובזה א"י לחזור דחיישינן שמא יש לו נכסים במדינה אחרת מזה נלע"ד דתוס' ס"ל כמ"ש הרשב"א בתשובה (סימן אלף נ"ח) דהטעם שם דאיכא הוכחה דיש לו נכסים כיון שעשה קנין דבכולו לא צריך קנין וא"כ הכא בהקדש דאף דאמירתו לגבוה כקנין הוא מ"מ הא לא עשה דבר מיותר וליכא הוכחה למיחש דיש לו נכסים במקום אחר ויכול לחזור. ובזה מיושב קושית הסמ"ע (סי' ר"ן סק"י) וכמ"ש שם בגליון: