ברטנורא על משנה עבודה זרה · פרק 3 · משנה 7

שלשה בתים הם. לענין ביטול ע״ז:

בית. שתחלת בנינו לע״ז, והיו עובדין את הבית עצמו, הרי זה אסור:

סיידו וכיירו לעבודה זרה. שהיה בנוי מתחלה לדירת אדם, וסיידו, שליבנו בסיד. וכיירו, פיתוח וציור:

וחידש. או שחידש:

נוטל מה שחידש. ושאר כל הבית מותר:

הכניס לתוכו ע״ז. לפי שעה ולא הקצהו לתשמיש ע״ז:

שלש אבנים הם. לענין בטול:

אבן שחצבה מתחלה. מן ההר:

לבימוס. להושיב ע״ז עליה:

סיידה וכיירה. והיא היתה חצובה ועומדת:

נוטל. ישראל:

מה שחידש. הנכרי, והאבן מותרת:

העמיד עליה ע״ז. לפי שעה ולא הקצה האבן לבימוס:

וסילקה, הרי זו מותרת. ואינה צריכה בטול:

גדעו. לשם עבודה זרה, לעבוד הגידולים שיגדלו בו מעתה:

נוטל מה שהחליף. הענפים שגדלו במקום אותן שגדע, ושורפן כדין אשרה, והשאר מותר:

איזו היא אשרה. בגמרא מפרש, דאשלש אשרות דתנן לעיל קאי. והכי קתני, שלש אשרות הן, שתים דברי הכל, ואחת מחלוקת רבי שמעון ורבנן, ואיזהו אשרה שנחלקו רבי שמעון ורבנן, כל שיש תחתיה ע"ז, דרבנן קרו לה אשרה ואסרי לה כל זמן שיש ע״ז תחתיה, ורבי שמעון אומר אינה אשרה אלא כל שעובדין אותה, אבל כל שיש תחתיה ע״ז אין זו אשרה. ואין הלכה כר׳ שמעון: