עיקר תוספות יום טוב על משנה שבועות · פרק 6 · משנה 3

ואפילו לרב דס"ל בסתמא שוה טוען, ליטרא שאני, דכיון דטוענו משקל, ודאי דוקא קתני. גמרא. ורש"י:

וטריסית כו'. או או קתני. רש"י:

שהכל כו'. בגמרא פרכינן לשמואל דאמר דוקא טוענו, אמאי חייב. ומוקמיה בשטוענו בדינר מטבעות. פירש ר"ח, כלומר, טוען דינר זהב נתתי לך לתת לי בו מטבעות, והוא אומר לא נתת לי אלא דינר כסף לתת לך מטבעות ויש, לך בשויו בידי טריסית כו'. וקמ"ל דפרוטות איתא בכלל מטבעות שא"ל ליקח. ורב מפרש דה"ק, שכל דין מטבע אחת היא, כלומר, דבכולהו שוה קאמר. ושאינו מטבע כגון ליטרא, לעולם דוקא קאמר. הרמב"ן והר"ן:

פטור. בפרק ח' דבבא מציעא משנה ב' כתב הר"ב, אף מדמי שעורים. וטעמא, כתב הטור דחשיב כאלו הודה התובע שאינו חייב לו שעורים. וכתב א"א הרא"ש ז"ל, דוקא כשא"ל הלויתיך חטין באותו יום ובאותה שעה, והלה אומר שעורים היו כו'. דאלת"ה, פשיטא שהוא חייב. שאין אדם מוחל על שאר תביעותיו אם לא תבע אלא אחת:

מחייב. דלא בעי הודאה ממין הטענה. רש"י. וכלומר דשבועה הוא דמחייבו. אבל מדמי שעורין אף הוא פוטרו, ולא פליג בהא ארבנן. תוספ'. ועתוי"ט:

רש"י. ובין אדמון ובין חכמים ס"ל דטוענו בקנקנים ג"כ. ובהא פליגי, אדמון סובר טוענו חטין ושעורין והודה באחת מהן חייב. וחכ"א פטור, דבעינן טענה והודאה בדבר אחת. גמרא בסוגיא דהכא. ובסוגיא דכתובות מפרש ליה בענין אחר כמ"ש שם הר"ב:

כדלקמן במשנה ה'. ומש"ה נמי כשהודה בכלים פטור משבועה:

פטור. איצטריך, דלא תימא טעמא דפטור ברישא משום דהוי כטענו חטין והודה לו בשעורין. תוספ'. ופירש בחכמת שלמה דלא תימא דסבירא ליה דאפילו טענו בשני מינין והודה באחד הוי כמו טענו חטין והודה בשעורין דפטור:.