לחם שמים על משנה שבת · פרק 22 · משנה 3

שובר אדם את החבית. עבתי"ט שכתב בשם הר"ן כיון דבעלמא מקלקל פטור אבל אסור. הכא משום צורך שבת שרי לכתחלה:

וצ"ע דהיכא משכחת דהתירו מלאכות האסורין בשבת משום צורך. דדווקא בי"ט הוא דשרי צורך אוכל נפש. אבל בשבת מצינו שאפילו בשבות דטלטול מוקצה הקל העמידו דבריהם. ואף לצורך מצוה לא התירו בו. והא ודאי דלא גרע איסור דמקלקל. מטלטול המוקצה שאין לו עיקר מן התורה:

ולעי"ד אפשר דמקלקל אסור גם מן התורה אע"פ שאין חייבין עליו דוגמת חצי שיעור דאסור מ"ה. והיינו דווקא היכא דמכוין לקלקול דמלאכה היא. אלא שאינה צריכה לגופה. והכא ה"ט דשרי. דלא קמכוין לקלקול. ודבר שאינו מתכוין שרי אפי' במתקן. ואע"ג דפסיק רישיה אסור. היינו דווקא במתקן. אבל הכא דמקלקל הוא. ולא מתכוין נמי. דאין כוונתו אלא להוציא האוכל שבתוכו והו"ל כשובר אגוזים. משו"ה שרי אפי' לכתחלה. ועיין בריש כתובות בסוגיא דבעילת בתולה בשבת ודוק: