לחם שמים על משנה שבת · פרק 10 · משנה 1

חייב בכל שהוא. ז"ל בתי"ט ומ"מ בשאינו מצניע אינו חייב בכ"ש לפי שאין רגילות לזרוע כ"ש עכ"ל:

וזה קצת שלא בדקדוק שנראה לכאורה כסותר דברי עצמו שכתב לפני זה בד"ה המצניע דכל שכן המוציא לזרע דחייב בכ"ש. וכפרש"י דאף על גב דלא אצנעיה מעיקרא מיחייב המוציא לזריעה אפילו חטה א'. והכי הו"ל למימר ומ"מ במוציא סתמא. אע"ג דסתמייהו לזריעה קיימי כגון זרעוני גינה אינו חייב בכ"ש. ובהכי מיתוקמא מתניתין דפרקין דלעיל דבעי זרע קשואין שנים ולא סגי בחד לזרע. משום דמיירי במוציא סתם. ומיהו כיון דסתמא לזריעה נינהו לא בעינן כגרוגרות:

חזר והכניס. כתוב בתי"ט בשם המגיד דהא דתנן חזר והכניסו ר"ל והוציאו עכ"ל. הוצרך לכך משום דהכי משמע לכאורה אוקמתא דתלמודא דמשני כגון שזרקו לאוצר וק"ל:

אמנם עכ"ז אין הכרח להוציא לשון המשנה ממשמעו. וכן נראה מפירש"י והרע"ב ז"ל דמפרשי כפשטיה. דזה המכניס אינו חייב על הכנסה זו. אע"ג דלא ביטלו בפירוש. אלא הכניסו סתם וזרקו לאוצר ומקומו ניכר. דסד"א במילתיה קאי וליחייב למפרע על ההכנסה קמ"ל וממילא משמע דה"ה להוצאה דאחר כך וא"צ לדחוק כלל. שוב עיינתי בחבור הר"מ וראיתי שגם הה"מ אין דעתו נוחה לפרשה כן. אלא שבלשון הר"מ הוצרך לדחוק כן. שהוא ודאי נוטה קצת לזה. ואף הוא אינו מוכרח. וא"כ לחנם נכנס הרב בתי"ט בדוחק: