לחם שמים על משנה שבת · פרק 19 · משנה 6

מל ולא פרע. הקשו התו' תימה אמאי אצטרי' למיתני האי כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב וכי לא פרע עדיין רוב עטרה מכוסה עכ"ל:

והתי"ט האריך לשון בזה ליישב תמיהתם. ולא ירדתי לסוף דעתו כלל. ולא ידעתי מה חידש. ואם רצונו לומר דקמ"ל במל ולא פרע כאילו לא מל לגמרי. משא"כ בציצין דלא הוי כלא מל. משו"ה אצטריך. לא ידענא מנ"ל לחלק ביניהם. דכיון דמעכבין. ודאי דהוי נמי כאילו לא מל לגמרי. ולדעת התו' אי איתא דפריעה לא ניתנה לאאע"ה. בשר החופה כ"ש דלא הוי מעכב ביה. ונשארה קושית התו' במקומה דלדידן דבשר החופה רוב הגובה של עטרה מעכב. משום דמכסה מקצתה של עטרה. כל שכן פריעה דעדיין ודאי מכוסה העטרה:

איברא דדעת התו' אינה מוכרחת בזה. דאפשר לומר אע"ג דבשר החופה מעכב. משום דאפי' מילה לא עביד כתקנה. וסד"א בשר המכסה את העטרה הוא דמעכב. אבל מ"מ פריעה לא מעכבא. אע"פ שכל העטרה מכוסה בקרום. לית לן בה. אלא לכתחלה. קמ"נ דאף זה הוי כאילו לא מל. ודיקא נמי מתני' דקתני רישא אלו ציצין כו'. ולא קתני נמי הניח בשר החופה כו' כאילו לא מל כדקתני סיפא. והא ודאי כי שביק מידי דמעכב. כמאן דלא עבד מידי דמי כנזכר. אלא ע"כ ה"ט משום דכשלא חתך בשר החופה. פשיטא ליה לתנא דהו"ל לא מל ממש. ולא שייך למימר כאילו לא מל בדרך דמיון. דכיון דמעכב במילה גופה. ודאי לא עשה ולא כלום. אבל כי עביד מילה כהוגן. אע"ג דלא פרע אימא דלא מעכבא. דאכיסוי קרום לא קפדינן בדיעבד. אשמועינן דאפ"ה הו"ל כאילו לא מל ולא עשה כלום. אע"פ שבאמת מל יפה. (דמילה הא עבדה ופריעה מילתא אחריתא היא) חשבינן ליה כלא מל. ואולי גם התי"ט נתכוין לכך עם שאין לשונו נוטה לכך ולא האיר דבריו כלל:

עי"ל קושית התו' דמל ולא פרע. ציצין דפריעה קאמר. כעין מה שתירץ ר"ת לר"י הלבן ביבמות (דע"א ע"ב):