לחם שמים על משנה שבת · פרק 6 · משנה 4

ולא באלה. פירש הרע"ב אלה מגן. והוא לקוח מהר"מ בפירושו:

ולפום ריהטא הוי קשיא לי מ"ט נייד מפירושא דתלמודא דמפרש קולפא דלכאורה הוא דלא כוותיה. ור"ל מקל כמו קולפי טבי בלעי מאבימי דריש מנחות ודכוותה טובא. ומלת אלה היא כמו מחינן ליה באלוותא דהספינה. ובהמביא מפשח ויהיב לן אלותא. וע"ד מפרש הרע"ב כאן פי' ב' בלשון לע"ז והוא מה שביאר במס' כלים [פ' ט"ז משנה ח'] יותר ושם נראה שנוטה לפירש"י ששם בכלים קורהו שבט שהוא שם משתתף עם המקל ע"ד הנז':

אמנם עם היות הלשון נוטה לזה הפירו' שאמר' כשנעמיק בעיקר הדין יראה שאינו נכון. ויגעתי לקיים דברי רמז"ל ומצאתי שפירושו מוכרח אחר העיון הנכון. שאי אפשר לומר שהוא מקל או שבט של ברזל שאוחזו בידו לבד בלי שיהא קשור בו. דאי הכי במאי קמיירי אי בבריא פשיטא דלא עדיף מי"ט דסתמא תניא פא"צ [ביצה ד' כ"ה ע"ב]. אין הסומא יוצא במקלו. ולאו כל דכן הוא ומה התם דבי"ט ובסומא. ובמקלו דלא עביד אלא לתרוצי סוגיא אסור אליבא דכ"ע. הכא בשבת ובשאר כל אדם ובשל ברזל דכלי זיין הוה לא כל שכן. והיכי פליג ר"א ומשמע דשרי אפי' לכתחלה. ונהי דס"ל תכשיטין הן לו. לא שרי לצאת בתכשיט בידו. ואי בחולה שראוי לו להשען עליו. ודאי יכול לצאת בו. ומותר הוא ולא חייב חטאת כדקיי"ל סי' ש"א בא"ח:

ואפי' בבריא ליכא למימר דחייב חטאת נדעתי. כיון שהחולה יוצא בו לכתחלה. א"כ תכשיט הוא לגבי אדם. ואף אם הוא של ברזל. לא מפני זה בטל מתורת תכשיט. דלא גרע מקסדא ומגפיים. וא"כ מאי טעמייהו דרבנן דפליגי הכא דווקא. אלא על כרחך לומר שהוא מין כלי שאינו עשוי לתשמיש אחר כי אם למלחמות כמו שהוא המגן. ותתפרש מלת קולפא לפ"ז מלשון קליפות על שם שהמגן עשוי קלפי קלפי. וזה דבר ברור לענ"ד לענין דינא. וכפתור ופרח בישוב פירושו שלהר"מ ז"ל: