תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מעשר שני · פרק 5 · משנה 1

[אות יז] בהר"ב ד"ה והצנועים. כשהיה להם כרם רבעי בשביעית. בתוס' בפרק מרובה (דף ס"ט) הוכיחו דע"כ לא מיירי בשביעית דאי בשביעית כיון שזכו מן ההפקר לא היו יכולין לחלל עי"ש (ועי' בפ"י שם) ולע"ד י"ל דהצנועים קאי בין אשביעית בין בשאר שני שבוע ובשביעית אף דזכה מן ההפקר מ"מ הוא זכות להם שיתחלל זה ולא יאכלו בלא חילול וזכין לאדם שלא בפניו אלא דבשאר השנים ליכא למימר מדין זכין לאדם דהא הזוכה גופיה א"י לחלל כיון דלא קנהו. וכיון דאיהו לא מצי עביד שלוחו נמי לא מצי עביד מש"ה הכריח בסוגיא דבב"ק הנ"ל דס"ל להצנועי' דגזל ולא נתייאשו הבעלים הנגזל יכול להקדישו ולחללו וכמ"ש להדיא תוס' בקידושין (דף נ"ו סוף ע"א). והא דאמרי' בסוגי' דבב"ק מאן תנא צנועין רשב"ג והאמר רבב"ח אר"י כ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. והא לרשב"ג אין עושין התיקון רק בשביעית ומהני זכי' צ"ל דס"ל להש"ס דמה דארשב"ג דהצנועין עושים לפנים משה"ד בתרתי. דאף בשאר שני שבוע עושים תיקון ג"כ על אופן שמניחים המעות וכו' ובלא"ה צ"ל לדברי תוס' בב"ק הנ"ל דאית להו דצנועים קאי רק על שאר שני שבוע ואיך אפשר לומר דכולה רשב"ג. הא לרשב"ג בשאר שני שבוע ל"צ תקון אע"כ כפי הנ"ל דהצנועין עושים כן בשאר שני שבוע אף דלא דמי כ"כ דלדברי תוס' בב"ק לפי הצד דכולה רשב"ג מוכרחים לומר דהצנועים עושים לפנים משה"ד לעשות תיקון בשאר שני שבוע. אבל לתוס' קידושין דגם בשביעית מהני החילול מדין זכי' עדיין יקשה מנ"ל להש"ס למפרך כיון דרשב"ג קאמר לה י"ל דקאי רק אשביעית ואך מ"מ ההכרח לומר לפי דברי תוס' בקידושין דס"ל להש"ס בהחלט דהצנועין קאי גם אשאר שני שבוע אף לרשב"ג. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם דפסק כהצנועים והרי קי"ל כר"י דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו. והשיגו בזה הרמב"ן בתולדות אדם (סי' קנ"ז) ולפמ"ש ניחא. דהרמב"ם דקדק וכתב והצנועים מניחי' את המעו' בשנת השמיטה וכו' ובשמיטה אפשר לקיים ההלכה כצנועים כיון דהזוכה זכה מן ההפקר ויכול לחללו גם הבעלים יכולים לחללו מדין זכין לאדם אף די"ל דהרמב"ם נקט בשנה שמיטה משום דבשאר שנים הלעיטהו לרשע וימות מ"מ עכ"פ ממילא מיושב קושית הרמב"ן וסוגי' דבב"ק הוא רק בשאר שני שבוע וכמו שצ"ל כן לדברי תוס' קידושין הנ"ל כן נראה לפענ"ד נכון בעזה"י:

[אות יח] בתוי"ט ד"ה הנלקט. וכתב בפירוש וכו'. דברים אלו הם בהר"ש כאן מ"ה ובתוס' בב"ק (דף ס"ט) ושם תירצו א"נ שלא היה מועיל חילול למה שיגדיל אח"כ: