תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מעשר שני · פרק 5 · משנה 9

[אות כא] [במשנה] א"ר יהושע כו' ומקומו מושכר לו. קשה לי מהכא אמהר"י מטראני בתשו' חוה"מ (סי' פ"ג) שכתב דאף דקיי"ל קרקע בשכירות ומטלטלין במתנה מקרי אג"ק זהו דוקא בהיה הקרקע להמקנה בקנין גמור ולא בשהקרקע רק מושכר להמקנה. והגאב"ד דברעסלויא בספרו פתח הבית מסתפק וכתב שלא מצא מקום מבואר בזה. ונפלאתי על האריות האלו הא הדין מפורש בכאן בהיפוך דדייקינן מיניה בקידושין (דף כ"ז) דקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה מהני. וא"כ בסיפא דחזר ר"י ואמר לראב"ע מושכר לו. הרי אג"ק שהיה לו לר"י רק בשכירות הקנה לראב"ע מטלטלים וצ"ע:

[אות כב] שם ומקומו מושכר לו ונתקבלו זה מזה שכר. בשו"ת בני אהרן (סי' א') הביא בשם בעל העיטור אות שכירות שכ' וז"ל ור"י ששכרה לראב"ע כשנתן לו ר"ג רשות דהא קיי"ל אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר אא"כ נתנו לו הבעלים רשות עכ"ל. וכ' בתשובה הנ"ל דהבהע"ט ס"ל כסברת הראב"ד בהשגות (פ"ה מהלכות שכירות) דאף בקרקע הדין דאין השוכר רשאי להשכיר. ואף דטעמא דהראב"ד שיש בני אדם שמחריבים הבית ל"ש הכא מ"מ י"ל לא פלוג עי"ש:

[אות כג] שם ברע"ב ד"ה ומקומו. ויקנה המעשר אג"ק. דמדין חצר אינו קונה כיון דלא היה עומד בצדו ואינו משתמר לגבי השוכר. ועיין בשאגת אריה (סי' ע"ז) דתמה דלפ"ז מוכח מהכא דס"ל לר"י דט"ה ממון מדיכול להקנותו באג"ק. וכמבואר בסוגיין וא"כ איך ס"ל לר"י פ"ג דפסחים (דף מ"ג) דלא זהו חמץ שמוזהרים עליו. הא כיון דט"ה ממון הוי שלו ועובר בב"י עיי"ש: