[אות ד] תוי"ט ד"ה אינו נלקח. וכן לאותו המלח. עי' בשבת (דף ע"ג ע"ב) דאמרינן האי מאן דכניף מילחא ממלחתא דאינו חייב משום מעמר דאין עימור אלא בגד"ק. ופירש"י שם שצבר מלח ממשרפות המים וכו'. הרי מבואר דמלח לא מקרי גד"ק. ודוחק לחלק דלענין שבת דבעי' גד"ק ממש ובע"ח לא מקרי גד"ק כמ"ש תוס' ד"ה מפרק מש"ה גם מלח לא מקרי גד"ק. משא"כ לענין מעשר דבע"ח הוי גד"ק דלכאורה דוקא לענין בע"ח שייך לחלק דשבת בעי' צומח מן הארץ ובמעשר מהני מה שניזון ומתפרנס מן הארץ. אבל במלח דל"ש ניזון מהארץ ואנו דנין אותו לקרקע כיון דנובעים מהארץ נראה לעין כאילו הם גדלים ורבים מן הארץ. א"כ ממילא הוי כצומח מן הארץ וגבי שבת גם כן להוי גד"ק:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מעשר שני · פרק 1 · משנה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 744e4176466084f7d67bef1efb3a890fafa124db9a8363ac487d711e3d875bd9