מלאכת שלמה על משנה כלאים · פרק 5 · משנה 4

גפן שהיא נטועה בגת או בנקע וכו'. מצאתי שפי' רש"י ז"ל בסוכה פ' הישן (סוכה ד' כ"ה) גבי שבת בתל שהוא גבוה וכו' וכן בנקע שהוא עמוק עשרה וכו' מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. פי' וכן בנקע גומא העשויה מששת ימי בראשית ווליא"ה ע"כ. ואי' בפ' מי שהוציאוהו (עירובין ד' נ') אלא ששם כתוב וכן בבקעה וטעות הוא שם ושם לא פי' רש"י ז"ל דבר. וברמב"ם שם פ"ז סי' כ"ג כ"ד כתב ואם הי' עמוק עשרה והי' רוחב שפת החריץ למעלה ד' אסור לזרוע בתוכו אע"פ שהרחיק ששה ע"כ. ופי' הר"ש והרא"ש ז"ל ע"פ הירוש' דמתני' מיירי בגת ונקע רחבין ג"ט וארוכין ב' וג' אמות ונותנין לה עבודתה היינו ו"ט לאורך וזורע את המותר ולרוחב משלים ארבעה (ס"א ששה) טפחים וזורע מיד בחוץ אבל אם אינם רחבין שלשה הו"ל כסתום וצריך ליתן לכל רוח ו"ט כדי עבודת גפן יחידית ע"כ. וכ' הר"ש ז"ל דיש ספרים שכתוב כאן נותנין לה עבודתה ד' אמות ושבוש הוא ע"כ ובמקום אחר מצאתי תורף לשונם של הר"ש והרא"ש ז"ל כך נותנין לה עבודתה דהיינו ששה טפחים. ומשמע דמצטרפין המקום הפנוי למטה ועליו מוסיפין התשלום למעלה עד ו"ט. ומפ' בירוש' וכגון דאיכא משלשה עד ארבעה למטה אז משלים הד' מלמעלה להשלים ששה ולא פחות דלא חשיב מקום פחות מד' אבל אי שטח שלמטה פחות משלשה לאו כלום הוא ונותנין כל הששה למעלה ע"כ. אבל הרמב"ם ז"ל ס"ל דהאי ירוש' לא קאי ארישא רק אסיפא דהבית שבכרם וכמו שפסק שם פ"ז וז"ל הבית שבכרם אם הי' יותר משלש על שלש טפחים. זורעין בתוכו ירק ואם היה פחות משלשה ה"ה כסתום ע"כ: