עיקר תוספות יום טוב על משנה מנחות · פרק 11 · משנה 1

שתי הלחם. לשון התוספ', במשנה ובמקרא קרוי לשון זכר ולשון נקבה. ושמעינן דבמשנתינו לא גרסינן גבי לחם הפנים אחד שנים בלשון זכר. ועתוי"ט:

אדעלמא קאי. דהא בפעם אחת אין נאפות אלא שתים בלבד:

ובטפוס כו'. דת"ר ושמת אותם, בדפוס. וכתבו התוספ', וא"ת והא אפיקתיה לומר שאפייתן שתים שתים. וי"ל דא"כ לכתוב ונתת אותם, אבל ושמת משמע שימה בדפוס:

והיו מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם. רש"י:

בטפוס. הן הקערות של שלחן, כדאמר קערותיו אלו טפוסין. וכפירש"י בחומש שהיה נותנו בקערות לאחר אפייה. תוספ'. ובגמרא, ולהדרא לדפוס קמא, כיון דאפי לה נפחא. ומזה הוכיחו התוספ' דהלחם חוץ לדפוס, דאל"כ היכא מינפחא כו'. ולפירוש הר"ב צ"ל דמתחלה נעשה בתוך הדפוס והדפוס שבתנור היה צר ונכנס בתוך הלחם והלחם מבחוץ ונדבק בתנור. ועתוי"ט: