ואחד יפה אלף זוז. במעות נקט המנין הרגיל שהוא מנה מאתים, ובכלים הוסיף עליהם עד אלף זוז דהוא מנין גדול ומסויים ושכיח שיהיה כלי אחד שוה כ"כ, לאשמועינן רבותא דאע"ג דיש הפרש גדול בין שני הכלים, ואם אחד משני המפקידים הוא עני י"ל מלתא דלא שכיחא היא שיהיה לעני זה כלי גדול כזה, ואיכא למימר ודאי שקורי קמשקר, לא אמרינן הכי:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה בבא מציעא · פרק 3 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אלף זוז. הרויח התנא בלשון זה שני אותיות היתרות בעשרה מנים, ובמאתים דמתניתין דלעיל אות אחת היתרה בשני מנים והא דלא קתני הקטון כגדול, הוא נמי מטעם זה דוק ותשכח. ובסדר נשים בעיקרא דעובדא דמנה מאתים כתבתי עוד טעם אחר, ובאמת לו אנו צריכים ולומר דאדידיה (פריך) [סמיך], דאי לאו הכי קשה דבשלמא כשמרויח שני אותיות אפילו אי הוה קתני מנה במקום מנים כדרכו בכל המקומות לפחות היה מרויח אות אחת, אבל כי לא מרויח אלא אות אחת בשנותו מלשון מנה ליתני מנה במקום מנים ולא יאריך כלל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3a4d39b11cca072276d7f6311978ab1b4ed6149b58ea49cc32474cc9683f9e2a