מציאת עבדו ושפחתו הכנענים. הפסיק בין הבנים לאשה בהם, משום דדמו לבתו דמקרא נפקו (עי' רש"י יב. ד"ה מציאת בנו וכו' וד"ה מציאת עבדו), משא"כ האשה דהיא מדרבנן כמ"ש הר"ב. ולפי דברי התי"ט דאף בתו לא מקרא נפקא אלא דתקינו לה רבנן משום איבה, יש לישב, דמשום דעבדו ושפחתו הם זכר ונקבה דומיא דבנו ובתו סמכם זה לזה, ומ"מ לדברי הר"ב מסתבר יותר סדרא דמתניתין, דהקדים תולדות האדם לאשה אשר ממנה יוצאים, משום דאשה אינה אלא מדרבנן, משא"כ אחת מן התולדות, ולפי זה הוי לא זו אף זו. ומיהו אף לדברי התי"ט יש לישב ולומר, דמשום סיפא דצריך להאריך באשה שמשום הכי נשנית בסוף, שנאה נמי ברישא בסוף, ולתרויהו צ"ל דלא כלל את כלם במציאה אחת, משום הכנענים השנוים באמצע שלא רצה לכללם עם העבדים, ובסיפא אע"ג דעבדים הם עברים, מ"מ לא רצה לשנות בהם מלישנא דרישא:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה בבא מציעא · פרק 1 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3a4d39b11cca072276d7f6311978ab1b4ed6149b58ea49cc32474cc9683f9e2a