הון עשיר על משנה פסחים · פרק 2 · משנה 5

אלו דברים. אלו מינים לא קתני כדקתני אלו ירקות, אלא אלו דברים, לרמוז ללחם זה דעונין עליו דברים הרבה. ועיין עוד טעם אחר בריש חלה:

בשיפון ובשבולת שועל. בסדר המשנה דירושלמי וכן בנוסחאות אחרות, גרסינן כמו בחלה שבולת שועל ושיפון, והכי מסתבר, ושם בחלה כתבתי טעם לסדר חמשה מינין אלו:

בחלה ובתרומה. הקדים החלה לתרומה שלא כסדר הפרשתם, כלישנא דקרא (במדבר טו, כ) חלה תרימו תרומה. לרמוז דעיקר מלתא דמצוה היא לשמור שיעור זה של חלה, שאין לשין לפסח יותר משיעור חלה (עי' דף מח. או"ח סי' תנו), וסימניך ח"ג ה"מצות ל"ה' ר"ת ח"לה:

חלת תודה ורקיקי נזיר. סיפי דקרא דכתיב בהו נקט התנא, ובתודה נזכרו החלות בסוף, ובנזיר נזכרו הרקיקין בסוף. ועיין עוד מ"ש בזה במשנה ו' פ"א דחלה. ודע כי מ"ש שם בפרט שהוצרך התנא לאשמועינן המורבכת שבתודה, משום שרוב אפייתה היא בשמן ואיכא למימר דהוי מצה עשירה, יש לזה סמך בירושלמי דהכא (ה"ד טז:) דגרסינן, ר' סימון בשם רי"בל אותו כזית שאדם יוצא בו י"ח בפסח צריך שלא יהיה בו משקין, ר' ירמיה אמר למצוה אתאמרת, ר' יהודה בן פזי אמר לעיכוב אתאמרת, ר' אמר למצוה אתאמרת, מלתיה דר' בון בר' חייה אמר לעיכוב אתאמרת, התיב ר' בון בר חייה והתנינן חלות תודה, אית לך מימר חלות תודה שאין בהן משקין (פירוש, והואיל והקשה מדתנן להו במתניתין, ש"מ דלעיכוב אתאמרת, דאי לא תימא הכי מאי קושיא היא זו הלא שרי), א"ר יוסי תמן רביעית היא ורביעית מתחלקת לכמה מינין, ע"כ: