ברטנורא על משנה בבא קמא · פרק 5 · משנה 7

אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור. דכתיב (שמות כ״א) כסף ישיב לבעליו, לכל מידי דאית ליה בעלים:

ולהפרשת הר סיני. דכתיב (שם י״ט) אם בהמה אם איש לא יחיה, וחיה בכלל בהמה. אם, לרבות את העופות:

ולתשלומי כפל. דכתיב (שם כ״ב) על כל דבר פשע, כל מידי דבר פשיעה הוא:

ולהשבת אבידה. לכל אבדת אחיך (דברים כ״ב):

לפריקה. עזוב תעזוב עמו (שמות כ״ג). אע״ג דכתיב (שם) חמור שונאך, כל בהמה בכלל, דילפינן חמור חמור משבת שנאמר בו (דברים ה׳) שורך וחמורך וכל בהמתך:

לחסימה. לא תחסום שור בדישו (שם כ״ה) ילפינן שור שור משבת:

לכלאים. דהרבעה, אף על גב דכתיב (ויקרא י״ט) בהמתך לא תרביע כלאים, הוי נמי חיה ועוף בכלל, דילפינן בהמה בהמה משבת. וכן לענין כלאים דהנהגה דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו (דברים כ״ב) ילפינן שור שור משבת, דהוא הדין לכל שני מינים של בהמה חיה ועוף. ומיהו לענין פסק ההלכה מן התורה אינו חייב אלא כשחורש ומנהיג בשני מינים שאחד טמא ואחד טהור דומיא דשור וחמור, אלא שאסרו חכמים כל שני מינים, בין ששניהם טמאים בין ששניהם טהורים:

ולשבת. דכתיב שורך וחמורך וכל בהמתך, וחיה בכלל בהמה. וכל, רבויא הוא לרבות עופות:

שדיבר הכתוב בהווה. בדבר הרגיל להיות: