ר"ש משאנץ על משנה נגעים · פרק 13 · משנה 4

בפרק מצות חליצה (דף קג:) מייתי לה ודייק דלא כבית דמי ודחי דאמר קרא ונתץ את הבית אפילו בשעת נתיצה קרוי בית:

מטמא מתוכו. אבל לא מאחוריו שאר הבית חוץ מאבנים המנוגעות עצמן דקתני בתוספתא (פ"ז) אבנים שיש בהן נגע מטמאין מאחוריהן:

והמוחלט מטמא ומתוכו ומאחוריו. כדתניא בת"כ טמא מה ת"ל לפי שמצינו בבית המוסגר שאינו מטמא אלא מתוכו יכול אף המוחלט כן ת"ל בבית טמא הוא הוסיף לו טומאה שיטמא בין מתוכו בין מאחוריו וזה וזה מטמאין בביאה כדכתיב (ויקרא י״ד:מ״ו) והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא:

תניא בתוספתא [רפ"ז] הבא כולו נגע יסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע שני עמד בו ב' שבועות או שכנס ופשה ובסוף שבוע הרי זה חולץ את כולו נגע ובסוף שבוע פרח בכולו הרי זה חולץ את כולו ואין מחייבין אותו לבנות אחר תחתיו ולא עוד אלא אפילו נראה בו נגע ברוח אחר הרי זה חולץ אותה הרוח ואין מחייבין אותו לבנות אחרת תחתיה ואם בנאה ואח"כ נראה בו נגע יראה כתחילה. פי' הבא כולו נגע כמו כולו לבן דגבי אדם ובגדים. או שכנס בסוף שבוע ראשון ופשה בסוף שבוע שני מה שכנס הרי זה חולץ את כולו [א] דחשבינן ליה פסיון והפושה טעון חליצה וכיון דהאי בית כולו נגוע חולץ את כולו:

נגע כלומר נראה נגע במקצתו ובסוף שבוע פרחה בכולו:

ואין מחייבין אותו לבנות אחר תחתיו כמו שמחייבין באבנים המנוגעות דכתיב (שם) והביאו אבנים אחרות:

ולא עוד כלומר לא מבעיא בכל הבית מנוגע דאין מחייבין אלא אפי' רוח אחת כולה מנוגעת חולץ אותה הרוח ואין מחייבין אותו לבנות רוח אחרת תחתיה ואם בנאה ונראה בו נגע יראה כתחילה דאין בית טעון נתיצה על הנגע החוזר אלא היכא דמיחייב לבנות אחר במקומו אבל הכא דלא מיחייב ה"ל כבית חדש ונגע אחר: