ר"ש משאנץ על משנה נגעים · פרק 13 · משנה 8

ראשו ורובו. כדתניא בת"כ והבא אל הבית (ויקרא י״ד:מ״ו) כשיכניס ראשו ורובו דבציר מהכי לא חשיב ביאה וכלים ברובם כדקתני בתוספתא ובטלית פליגי:

תניא בתוספתא (שם) טלית טמאה שיש בה ג' על ג' ואין בה כזית הכניס רובה לבית טהור טמאתו ר' נחמיה מטהר עד שיכניס את כולה וטהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא נטמאת ור' נחמיה מטהר עד שיכניס את רובה וטמאה שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור טמאתו המכניס ראשו ורובו לבית המנוגע טמא כלי חרס שהכניס אוירו לבית המנוגע טמא הספסלים והקתדראות שהכניס רובן לבית המנוגע טמאין:

תניא בתורת כהנים. זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי עור (ויקרא יג) מקישו לבית מה בית מטמא בביאה אף כולן מטמאים בביאה אי מה בית טעון צפרים אף כולן טעונים צפרים ת"ל זאת רבי אומר הרי הוא אומר (שם יד) זאת התור' לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית מקיש בגד לבית מה בית מטמא בביאה אף בגד מטמא בביאה אין לי אלא בגד מניין לרבות את כולן ת"ל זאת תורת נגע הצרעת בגד הצמר או הפשתים מקישו לבגד מה בגד מטמא בביאה אף כולן מטמאין בביאה אי מה בגד מטמא בכל הטומאות אף כולן יטמאו בכל הטומאות ת"ל זאת. פירוש מקישו לבית בפרשת זאת תהיה דכתיב (שם) ולצרעת הבגד ולבית וכיון דהקיש התם בגד לבית ה"ה לכל הכתובים כאן עם הבגד כגון שתי וערב וכלי עור ורבי אומר דבגד איתקש התם לבית ושתי וערב וכלי עור איתקשו כאן לבגד ודבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ומשמעות דורשים איכא בינייהו אף כולן כגון שתי וערב יטמאו בכל הטומאות ת"ל זאת ורבנן נמי מודו דאין שתי וערב מיטמא אלא בנגעים ורבי נמי מודה דאין טעונין צפורים אלא בית וכולהו ממעטי מזאת: