ר"ש משאנץ על משנה נגעים · פרק 13 · משנה 1

הכהה בראשון. בשבוע ראשון כהה הנגע או שהלך לו וכהה והולך חשיב כתרין:

קולפו והוא טהור. מקרא נפקא לן כדפרישית לעיל בברייתא דתורת כהנים:

והוא טהור. ולא בעי צפרים:

הכהה בשני והולך לו. כלומר או ההולך והא נמי חשיב כתרין:

קולפו והוא טעון צפרים. בת"כ מרבי ליה כדפרישית לעיל:

הפושה בראשון. וחזר בשני וחלץ בשני וחזר ונתץ הרי חמשה:

לא חזר. טעון צפרים הרי ששה:

עמד בראשון. ופשה בשני וחלץ וחזר בשלישי ונתץ הרי שבעה:

לא חזר טעון צפרים הרי שמנה. והשתא במתני' לא תני כל העשרה בתים אבל בת"כ חשיב להו וקא מסיים בה עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים. והך חשבינן לה כתרי הרי עשרה אבל סיפא דמתני' דאם עד שלא טהרו בצפרים לאו ממניינא דבת"כ לא חשיב ליה דהנהו בכלל הנך עשרה ולכך מנינן כהה והולך בתרי משו' דחשיב להו בתוספתא כל חד וחד לחודיה דקתני ר' יהודה אומר הכהה בשני קולפו וטעון צפרים וההולך לו קולפו וטעון צפרים אם עד שלא טהרו ה"ל כחוזר וטעון נתיצה אבל משטהרו ה"ל כנגע חדש:

תניא בתוספתא [פ"ז] אין הבית ניתץ אלא אחר חליצה:

עוד תניא בתוספתא [פ"ו] בית שנראה בו נגע במזרחו חצצו ונראה בו נגע במערבו של בית נדון כבית אחר ואם חצצו תחלה ונראה במזרחו ובסוף שבוע נראה במערבו נדון כב' בתים נראה נגע בין נסר לכותל ובין יריעה לקורו' אין נזקקין לו סלקן הרי הוא כקמוט שנתפשט וכבית הסתרים שנתגלה:

פי' חצצו שבנה קיר באמצע הבית וחלקו לשנים במערבו של בית דקודם שחצצו נדון כבית אחד וה"ל כפסיון הרחוק וטעון הכל נתיצה כאילו לא חצצו:

ואם חצצו בתחלה. קודם שהיה בו נגע כלל נדון כשני בתים ואין פושין מזה לזה:

בין נסר לכותל. דרכם היה לכסות את הקיר בנסרים של עץ שלא יתלכלך הנישוף בהם ולפרוש יריעה משמי קורה מפני עפר הנושר והנגע שבינתים כבית הסתרים דמי וטהור:

סלקן הנסרים והיריעות הרי הוא כקמוט שנתפשט וכבית הסתרים שנתגלה ויראה כתחילה: