ואין לה כתובה עתי"ט עד וטעמא דנדוניא בכלל הבלאות. ולא נהירא לגמרי. דהא נדוניא נצ"ב מקריא. ומאי טעמא ליהוי בכלל בלאות. והרי לא הפסידוה בלאותיה הקיימין. ונדוניא לא זכאי. וזו סתירה מבוארת. אבל הנ"ל עיקר בדעת הר"מ ז"ל דנדוניא ודאי אית לה. דדידה הוא ומאן שקיל לה מנה. אטו אפקורי אפקורה לממונא לגמרי. ותשלפינהו למנהא ותשבקינהו לגביה ותיזל. בהא ודאי לא קנסוה. וק"ו דריטב"א. פריכא הוא שאם הפקיעו כתובת בנין דכרין (הקלה דתקינו לה רבנן) מבניה. ואוקמינהו אירושה דאורייתא. לא יפקיעו ממונה הגמור בכדי. זה פשוט ותשובה נצחת. ותו ערבך ערבא צריך שאני אומר אפילו כתובת ב"ד שמגיע להם מחמת נדוניא. נוטלין. ושמא לא אמרו שהפסידה כב"ד. אלא של תוספת בלבד. דו"ק וצ"ע.
קריאה במקור
לחם שמים על משנה יבמות · פרק 10 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והולד ממזר מזה כו' אם החזירה ראשון לדעת ר"ח. קודם שגרשה שני דווקא אבל לדר"י בתו'. אפילו גרשה או מת. הולד מראשון ממזר. וה"ה אפכא. דכי גרשה או מת. עדיין הולד משני ממזר מדבריהם. וכמש"ל לקמן. מ"ג בס"ד.
ואם שלא ברשות מותרת לחזור לו לית הילכתא כי הני סתמי. דלא עבדינן עובדא במאי הוה ליה למעבד.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1978
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012730190205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5ab24c90f9c05da1c71ebbecbadac5ebf9e01bc2c1df4530616151253c364604