לחם שמים על משנה יבמות · פרק 15 · משנה 4

חמותה עמ"ש בס"ד בתשו' (סנ"ב) ומו"ק (ס"ז).

אע"פ שנשאת. תצא הביא בתי"ט מ"ש הכ"מ בשם הריב"ש. ז"ל כיון שנשאת ועבדא איסורא. אע"פ שנא נבעלה, תצא, עכ"ל. ואין הבנה לדברים הללו. דמאי קמ"ל אף שלא נבעלה תצא, צריכא למימר, לאו ק"ו הוא. מה אם נבעלה, אע"פ שיש לחוש שנתעברה משני. אין חוששין ללעז הבנים. ותצא. כשלא נבעלה עדיין. דליכא למיחש למידי. מיבעיא, אטו משום דלא נבעלה זו יקיימנה לו לאשה.

ונראה דהכ"מ מיגז גייז ללישנא דריב"ש (והוא בסימן תק"ח) דקאי אתצא מזה ומזה. וכל הדרכים האלו בה. ולא סגי לה בלא גט שני. אע"ג דאכתי לא נבעלה. סד"א לא אחמור בה כולי האי. ולא תיבעי גיטא משני דחומרא בעלמא הוא. וגם תחזור לבעלה הראשון. ולא ליקנסוה. כיון דאכתי לא נאסרה עליו דבר תורה. שהרי לא זנתה תחתיו. להכי אצטריכא ליה, דמ"מ יוצאה מזה ומזה בגט. כיון דעבדה איסורא מיהא. קנסוה רבנן. אבל הכא דאין הראשון כאן שתצא ממנו. דמשו"ה צריך לאשמועינן דתצא משני. אע"פ שעדיין לא הובררה עדות השניים. המכחשת לעד הראשון שהתירה. פשיטא דלענין זה מה לי נבעלה או לא. אדרבה כה"ג כל שכן הוא. וסברא יותר שתצא קודם שנבעלה. מלאחר שנבעלה. כדאמרן. אלא דכולה חדא היא. והכא לאו ביוצאה בגט עסקינן. דכל כמה דלא אתי בעלה הראשון. ודאי לא תיפוק בגיטא משני, דנפיק מנה חורבא. דאתו למימר דאשתראי לעלמא. קהדר אזלא ומנסבא. אלא דווקא לכי אתי ראשון. הוא דשניהם נותנין   לה גט ומשתריא. ולא בהכי איירי במתני', אלא היא גופה אשמעינן, דתצא גרידא. ואכתי אגידא בראשון. ולכי הדר קמא, או אתו עדים דמית בתר הכי הא תנינא לה התם, פ"י דלעיל.

וכמדומה שלזה נתכוין בתי"ט. במ"ש וראיה לדבריו ממ"ג פ"י. הבין ז"ל דמיירי הכא בשבאו עדים שמת אח"ז. לכך הוצרך לומר. שאפילו לא נבעלה עד שמת באמת. מ"מ תצא מזה האחרון. מאחר שבאיסור נשאת. ואין זה מענין משנתנו. כי א"כ העיקר חסר. גם אין כאן מקומו. אלא שם בפ"י. ואיברא אינו מוכרח בדינא דמתניתין וצ"ע.