מלאכת שלמה על משנה עירובין · פרק 7 · משנה 3

חריץ שבין שתי חצרות. ביד שם סי' י"ב ובטור א"ח סי' שע"ב. וכתב ה"ר יהונתן ז"ל אם לא נסתם מכל אותו חריץ אלא עשר אמות לבדן ונשאר חריץ מכאן ומכאן כפתח הוי ואם רצו מערבין א' ואם רצו מערבין שנים אלא משום דלא שכיח למהוי כענין זה לא הוזכר במשנה ע"כ וכתוב עליו שם (סי' שע"ב) בב"י ואיני יודע למה הצריך עשר אמות וגם למה כתב שלא הוזכר במשנה דכל כה"ג משמע דבד' טפחים סגי מכ"ש דנתן עליו נסר דסגי בד' טפחים ע"כ:

אפי מלא קש או תבן. ובגמ' ותבן לא חייץ והא אנן תנן בסמוך מתבן שבין שתי קצרות מערבין שנים וכו' אמר אביי לענין מחיצה אע"ג דעתיד ליטלו כל כמה דהוי התם כ"ע לא פליגי דהוי מחיצה אבל לענין חציצה פי' לחוץ בפני אויר החריץ ולידון כסתום אי בטליה בהדיא ואמר לא שקילנא ליה מהכא בטיל ואי לא לא בטיל:

מלא עפר או צרורות. גמ' ואפי' בסתמא דלא ידעינן אי שקיל ליה תו אי לא והתנן פט"ו דמסכת אהלות בית שמלאו תבן או צרורות ובטלו בטל ואין לשון המשנה שם כך אלא שהתלמוד מביאה בקוצר ודייק בטלו אין לא בטלו לא. ומשני רב אסי מאן תנא עירובין ר' יוסי היא דפליג אההיא משנה דהתם וסבר עפר סתם בטל דתניא וכו'. רב הונא בריה דרב יהושע אמר הנח איסור שבת דמתני' דכיון דעפר אינו ניטל בשבת סתמיה בטיל דאפי' ארנקי מלא מעות נמי בטיל שם אבל תבן וקש ניטל למאכל בהמה רב אשי אמר בית אחריץ קרמית בשלמא חריץ למטיימיה קאי הלכך סתם עפר בטיל ואפי' לרבנן אלא בית למטיימיה קאי בתמיה: והכי נמי איכא בירושלמי מאן דמוקי לה ככ"ע ע"ש: וכתב ה"ר שמשון ז"ל פט"ו דאהלות והא דפשיטא ליה התם בעירובין דתבן ובטלו הוי מיעוטא לכ"ע אע"ג דהכא באהלות לא גרסי' בית שמלאו תבן אלא בית שמלאו עפר דייק לה משום דהא קתני וכן כרי של תבואה דמהני ביה ביטול וכ"ש תבן עכ"ל ז"ל: וכתוב בהגהת אשרי ואם מילא פירות אפי' סתמא בטלי להו הואיל ודרך לעשות מהם אוצר: ומצאתי שנקד הר"מ דילונזאנו ז"ל מְלא קש המ"ם בשבא וכן מְלֹא עפר: