לחם שמים על משנה נזיר · פרק 2 · משנה 2

אמרה פרה. כתבו התו' ובלשון הכ' נמצא עד"ז והאניה חשבה להשבר. כו' ותולה מחשבת האדם באניה. ה"נ תולה המחשבה בפרה. ורמ"ז כתב ע"ז ולא דמי להתם דר"ל וסיעת. או להקת האני' כמו וישמע בית פרעה ע"כ. זוהי דעת הקמחי אבל אין בעלי התו' מחויבים לקבל כל מ"ש הקמחי. לאמת מוחלט. ואמנם ודאי יותר נראה כפירוש התו'. שהוא פועל מושאל ומדומה. בלתי מכוון בעצם. כי אם לגלות ענין הפעל. כדרך עלות השחר וצאת הכוכבים. שהידוע ומפורסם שאין שייכות עליה בשחר. ואין יציאה נמצאת לכוכבים. שהם תמיד עומדים על מעמדם באופן אחד בגלגל. רק בהיות השמש זורח. אי אפשר לראותם. ובשוקעו והסתר אורו. הם נראים ומאירים. ומדומים יוצאים ונוקבים הגלגל בעת ההיא. מה שאינו באמת. והלשון הוא לפי הדמיון בלבד.

היה כללו של ראב"ע ידוע ואמיתי. ואם לא ראהו רמ"ז. אינה ראיה. מ"ש התי"ט תיבת דלתים שהיא בסימן הרבים. דחה הרמ"ז באמרו ומה בכך הרי ידים ורגלים. וכולן נקבות ע"כ. דחי ליה בגילא דחיטתא. ולאו כלום קאמר. כי בידים ורגלים לא נמצא לשון רבות ע"ד הנקבות (וכן נמצאים רבים מזה המין. כמו אבנים יונים וזולתו) כי אם בדרך השאלה. וארבע הידות. וידות אל מקום השבת. ומרגלותיו. הוא משקל אחר. ולא ימצא אלא בכינוי. ובבחינת המצב בלבד. משא"כ באיברי האדם לא מצאנו קבוץ יד ורגל במשקל נקבי. אבל כאן נמצא הקבוץ בשני הדרכים דלתות ודלתים. והנפרד אחד הוא לשניהם. מכלל שגם היחיד ימצא בשתי הדרכים. ר"ל מקבל תואר זכר ותואר נקבי. כי טבע החלק נמצא בכל. לכן היטיב לראות בתי"ט. בראייתו זאת.