לחם שמים על משנה נזיר · פרק 8 · משנה 2

ומוחלט בספק. לא ידענא פירושא. היכי דמי מוחלט בספק הלא אינו טמא אלא ע"פ כהן. ואי בדאמר כהן מסופקני אי אחליטנו אי לא. לא מסתבר דבהכי להוי טמא מספק. דכל כמה דלא מטמא ליה כהן טהור הוא. וגם אוקי אחזקיה וטהר גברא. דכל ספק נגעים טהור. והא דתנן ספ"ד דנגעים ספק טמא בר מההיא ע"ש. והיינו נמי פירושא. דמטמא ליה כהן בהדיא אליבא דת"ק כודאי. ולא בתורת ספק. אי הלכתא הכי. ולקב"ה התם נמי טהור הוא ברם לפום מאי דכתיבנא בשי"ע (סקל"ח) ניחא ודוק. ומסייעא לן הך מתניתין.

ועולת בהמה. עתי"ט בשם תו'. כדי לגלח על אחד מן הדמים כו'. לא נהלם לי דבר זה. דהא מייתי קרבן טהרה בסוף שלשים כדתנן. והרי הוא מביא שלש בהמות ועליהן הוא מגלח. ועד שיספור שלשים ויביא קרבנו לא מגלח. ועל חטאת העוף הוא מונה (כמ"ש רע"ב) אי הכי למאי צריך לעולת בהמה שתי פעמים. לא ידענא לה פתר וחזרתי על כל צדדים. ולא מצאתי טעם לדברי ב"ז אלא משום דחביבא מצוה בשעתה. והרי במאי עסקינן בדאמר העד שאחד מהם נטמא ביום שלשים. שסותר את הכל. ואינו יכול להביא קרבן טהרה עד שיחזור וימנה שלשים. וזה מחמת הספק שמא אינו הוא הטמא. וחייב עכשיו בקרבן טהרה דהאידנא זימנא הוא (שהויי מצוה לא משהינן. ואין מחמיצין את המצות) להכי מייתי מאי דאפשר ליה מקרבן טהרה נמי. היינו עולת בהמה דלא סגי בבציר מהכי לבר מקרבן טומאה. דהוא חטאת העוף לפחות כדי שימנה עליו. ומסתברא דה"ה לעולת העוף כדתו' (ואשם נמי לדברי האומר שבא בתנאי) ולא נקט חטאת אלא לרבותא. אע"ג דליתיה בתנאי לכ"ע. קמ"ל דאתי בספק נמי.