מלאכת שלמה על משנה נדרים · פרק 4 · משנה 8

היו מהלכין בדרך וכו'. שם ר"פ המדיר:

נותנו לאחר לשום מתנה והלה מותר בה דלבתר הכי לא מתהני מיניה אלא ממקבל מתנה. והוא נוטל ואוכל דלאו מדידיה מיתהני אלא מהפקרא הר"ן ז"ל וכתב עוד הר"ן ז"ל לעיל בפירקי' דף מ"ב דאי מתני' מיירי באומר נכסים אלו אין הלה מותר בה. וכתבתי לעיל סוף סי' ה'. וכתבו תוס' ז"ל ולא התירו אלא כשאין לו מה יאכל למדנו שכל הערמות אסורות בין ברבים בין ביחיד בנדרים שלא התירו אלא בשעת הדחק שאין לו מה יאכל לשון הרב ר' אליעזר ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל בר"פ מציאת האשה בשם רבינו שמואל ז"ל דמההיא סוגיא משמע שאינו מותר לומר לאדם מיוחד אם תזון לא תפסיד דהא משמע דכי אמר כל הזן אינו מפסיד הוי רבותא טפי מבאומר איני יודע מה אעשה ובדין הוא דהכא הכי ה"ל למתני' אלא דמהדרינן דהכא איכא רבותא אחרינא שאומר לאיש מיוחד ואם איתא דשרי ה"ל למיתני בחנוני הרגיל אצלו אם תזון לא תפסיד והוה קמ"ל תרתי ע"כ:

ור' יוסי אוסר. להניח על הסלע או על הגדר ומפרש רבא בגמרא טעמא דר' יוסי גזרה משום מתנת בית חורין דבסוף פירקין דלקמן אבל מדינא ודאי אפילו לר' יוסי שרי דמכי אפקריה נפק ליה מרשותיה אלא דכיון דאנן סהדי דלא אפקריה אלא כדי שיזכה מודר אי שרינן ליה אתי למשרי אפילו היכא דאמר בפירוש וכמעשה דבית חורין דתנן בפירקין דלקמן ואינם לפניך אלא כדי שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה ומש"ה פירש ר' יוסי דבריו בברייתא בגמרא בנדרו קודם להפקרו אסר משום דאיכא למיגזר אבל אם הפקרו קודם לנדרו שרי ובגמרא בסוף פירקין פי' הר"ן ז"ל בשם ה"ר אליעזר ממיץ ז"ל דר' יוסי אוסר במתני' תוך שלשה ימים מן התורה דבתוך שלשה ימים אכתי לא הוי הפקר מן התורה מפני הרמאין דמפקרי והדרי בהו שלא נמסר הדבר אלא לחכמים דעיקר הפקר ילפי' משביעית ובשביעית לית בה רמאות והיכא דאיכא למיחש לרמאות כגון בתוך ג' לא הוי הפקר ואחר ג' ימים שהפקירו אסור משום גזרת בית חורין: